דף כו,ב
תנורי בנות, טפח?
תנורי בנות - נערות קטנות עושין תנורין לשחוק:
דתניא, "תנור תחלתו ארבעה,
תחלתו ארבעה - תנור בן ד' טפחים מקבל טומאה, אם נגמרה מלאכתו:
ושיריו ד'.
ושיריו ד' - נטמא תנור גדול, ושברו, ונשתיירו ד' טפחים, עדיין טמא:
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, במה דברים אמורים בגדול,
אבל בקטן, תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו,
ה"ג - "תחלתו כל שהוא, משתגמר מלאכתו, ושיריו ברובו".
ומקשה בהעור והרוטב, רובו דטפח למאי חזי?
ומשני, האי, "ושיריו", אגדול קאי.
וה"ק, שירי גדול ברובו.
ומותבינן, "בגדול והא קאמר שיריו ד'?"
ומשנינן, "ההוא בתנור בר ז', דד' הוי רובו, והא בתנור בר ט'":
ושיריו ברובו".
וכמה כל שהוא?
אמר רבי ינאי טפח.
שכן עושין תנורי בנות טפח?
בפלוגתא לא קמיירי.
בפלוגתא - כגון הכא, דלר"מ לא הוי שיעורא בטפח:
השתא דאתית להכי, הא נמי פלוגתא היא.
דקתני סיפא, "אמר ר' יהודה, לא אמרו טפח אלא מן התנור ולכותל".
לא אמרו טפח אלא בין תנור ולכותל - דהתם יותר מטפח עומדת ליקצץ, מפני שמעכב את התנור מלקרבו לכותל, ודוחקת את הכותל, הילכך יותר מטפח עומדת לינטל היא.
אבל לצד הבית, אפי' גדולה הרבה, יד הוא לתנור:
והאיכא מסגרת טפח?
בדכתיבן לא קא מיירי.
בדכתיבן - ששיעורו מפורש מן התורה:
והאיכא כפורת טפח?
בקדשים לא קמיירי.
והאיכא, "דיה לקורה, שהיא רחבה טפח"?
דיה לקורה - לגבי מבוי:
בדרבנן לא קמיירי, אלא בדכתיבן ולא מפרשי שיעורייהו.
מדרבנן - כגון מבוי, דכל מצותו מדברי סופרים:
יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר.
אמר רב יהודה אמר רב, כל שלשה ימים הראשונים
כל ג' ימים - כגון יצא ולד תחלה, ושליא אחריו בתוך ג' ימים:
תולין את השליא בולד.
תולין השליא - בו. ואין חוששין לאחר.
דתוך הזמן הזה, עשויה השליא להתעכב, אחר הולד שהיתה ממנו.
טפי, לא.
ואם זה זכר, תשב לזכר בלבד.
ולא אמרינן שליא אחרת היתה עם ולד זה, ונימוח, ושליא זו דולד אחר היא.
דדרך שליא לשהות אחר ולד, ג' ימים:
מכאן ואילך חוששין לולד אחר.
מכאן ואילך חוששין - שמא ולד אחר היה עמו, ונקבה היה. ותשב ימי טומאה דנקבה.
ואי נמי הוי האי ולד נקבה, אכתי מהניא ספק דשליא, דמנינא ימי טוהר לחומרא.
שאם תראה ליום פ"א לולד, ופסקה עד יום שמיני, וראתה. לא הויא שומרת יום כנגד יום.
דאמר בהדיא, שליא נקבה הואי, ומה שראתה ביום פ"א, דם טוהר הוה, דמשליא מנינן, והשתא הוא דהויא תחלת נדה, והיא נקראת טועה:
אמר ליה, ומי אמר רב הכי?
והאמר רב, אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום?
אישתיק.
אמר ליה, דלמא כאן בנפל כאן בבן קיימא?
בנפלים - מתעכב:
אמר ליה את אמרת לשמעתתיה דרב.
את אמרת לשמעתתיה דרב - בתמיה.
כלומר את אתית לפרושי מדידך:
בפירוש אמר רב הכי.
בפירוש - פירשה רב הכי:
"הפילה נפל ואחר כך הפילה שליא,
כל שלשה ימים תולין את השליא בולד.
מכאן ואילך, חוששין לולד אחר.
ילדה ואח"כ הפילה שליא, אפילו מכאן ועד עשרה ימים אין חוששין לולד אחר.
ילדה - בן קיימא:
שמואל ותלמידי דרב ורב יהודה הוו יתבי.
חליף ואזיל רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל
מדויל - שם מקום:
לאפייהו.
באלי ואתי.
באלי ואתי - שהיה ממהר לבא.
כמו (לעיל דף יז) "באלי דידבי", פי' מגרש:
אמר, אתי לן גברא דרמינן ליה בגילא דחטתא
בגילא דחיטתא - כלומר בשאלות מועטות:
ומרמי ומדחי.
מירמי ומידחי - כלומר להקשותו ולדחותו, שלא ידע להשיב:
אדהכי אתא.
אמר ליה שמואל, מאי אמר רב בשליא?
א"ל הכי אמר רב.
"אין תולין את השליא אלא בדבר של קיימא".
אלא בדבר של קיימא - שכיוצא בו מתקיים, אם היום היו חדשיו כלו.
למעוטי, שאם הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה.
כגון בירך אחד באמצע, או גוף אטום, או מפלת מין בהמה וחיה ועוף.
ואח"כ הפילה שליא.
אפי' בתוך ג', חוששת לולד אחר:
שיילינהו שמואל לכל תלמידי דרב, ואמרי ליה הכי.
הדר חזייה לרב יהודה בישות.
חזייה לרב יהודה בישות - דשמעה ולא אמרה ניהליה:
בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי, המפלת דמות עורב ושליא מהו?
המפלת עורב ושליא מהו - מי תלינן שליא בעורב, ולא ניחוש לולד אחר. או לא תלינן?:
אמר ליה אין תולין אלא בדבר שיש במינו שליא.
שיש במינו - כגון אדם ובהמה וחיה, אבל עוף לא:
קשורה בו מהו?
אמר ליה דבר שאינו, שאלת.
איתיביה, "המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן.
בזמן שהשליא קשורה עמהן, אין חוששין לולד אחר.
אין שליא קשורה עמהן, חוששין לולד אחר.
הריני מטיל עליהן