דף לד,א
רגל הוה, וטומאת עם הארץ ברגל,
רגל הוה וטומאת עם הארץ - דלאו צדוקי, דדרך אשתו להראות דם:
כטהרה שוינהו רבנן.
כטהרה שוינהו רבנן - ברגל.
אבל צדוקי, דסתמא בועל נדה הוא, נהי נמי דטומאת עם הארץ ליכא, טומאת בועל נדה איכא:
דכתיב, (שופטים כ) "ויאסף כל איש ישראל אל העיר, כאיש אחד חברים".
ויאסף וגו' - בפלגש בגבעה כתיב.
ומיניה שמעינן, בכל זמן שישראל נאספים למקום אחד, קרי להו חברים. ורגל, היינו אסיפה:
הכתוב עשאן כולן חברים:
משנה
דם נכרית, ודם טהרה של מצורעת.
ב"ש מטהרים.
בית שמאי מטהרין - בדם עובדת כוכבים.
אע"ג דברוקה ובמימי רגליה מודו דחכמים גזרו עליהם להיות כזבין לכל דבריהם, אפי' הכי, דמה טהור.
וטעמא מפרש בגמרא. דשיירו בה רבנן, למיהוי היכרא, דטומאתה מדרבנן:
ודם טוהר של מצורעת - ואע"ג דמעיינות מצורעת, כגון רוקה ומימי רגליה, הוי אב הטומאה, כדאמר בהמפלת, (לעיל דף כח) "לזכר" לרבות מצורע, שמעיינותיו טמאים כשל זב. דכתיב ביה, "וכי ירוק הזב בטהור".
אפילו הכי דם טוהר שלה, טהור. דלאו מעיין הוא. דדומיא דרוק בעינן, שמתעגל ויוצא.
כדאמרינן בפ"ב (לעיל דף יט) גבי דם הירוק:
ובית הלל אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.
וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה - שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין גבי דם עובדת כוכבים מטמא מדרבנן שגזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם והך היכרא הוא דעבוד בה דאילו דישראלית מטמא לח ויבש ודעובדת כוכבי' לח ולא יבש כרוקה וכמימי רגליה דאמר לקמן בפרק דם הנדה דאין מטמאין יבשין ודם טוהר של מצורעת נמי אע"ג דדם לאו מעיין הוא דין מעיין אית ליה דרחמנא רבייה כדאמר בגמרא:
דם היולדת שלא טבלה.
דם היולדת - שעברו ימי טומאת לידה ולא טבלה:
ב"ש אומרים, כרוקה, וכמימי רגליה.
בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה - מטמא לח ואינו מטמא יבש והכי תני לה בהדיא בתוספתא דעדיות דנדה כל זמן שלא טבלה הרי היא בנדתה לכל דבריה הלכך רוקה ומימי רגליה בטומאתן ולקמן בפרק דם הנדה (נו) ילפינן מקראי דאין רוק של זב מטמא יבש ודמה נמי אף על גב דדם טוהר הוא לבית שמאי כדאמר בגמרא דביומי תליא רחמנא והא מלו ומשום מעיין נמי ליכא לטמויי דהא אין מתעגל ויוצא אפילו הכי רבנן גזור עליה הואיל וטמאה היא גזרה לאחר ז' אטו תוך ז' ומיהו לא גזור עליה שיטמא לח ויבש כלפני ז' דעבוד בה היכרא דלידעו דטומאתה מדרבנן ולא נשרוף עליה תרומה וקדשים ואע"ג דגבי דם עובדת כוכבים לא אמרי בית שמאי הכי אלא מטהרי לגמרי והיינו טעמא כדאמר בגמרא משום דחיישינן דלמא אתי לחלק בשל תורה ולמימר מטמא לח ולא יבש התם הוא דכל טומאת עובד כוכבים דרבנן כדי שלא יהו ישראל רגילין אצלן במשכב זכור וכיון דטמאו מגען ורוקן ומימי רגליהן ואיכא הרחקה טובא הלכך טהרו את דמה לגמרי להיכרא דלידעו דטומאת רוקה ומימי רגליה דרבנן דלא נשרוף תרומה עלייהו ולא חלקו בדמה דילמא אתי לחלק בשל תורה אבל הכא אין כאן מדרבנן אלא דם לבדו שהוא דם טוהר הלכך גזור ושיור בה להיכרא דליכא למיחש דלמא אתי לחלוקי בשל תורה דהכל יודעין דכיון דעברו ימי לידתה דדם טוהר הוא:
וב"ה אומרים, מטמא לח ויבש.
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש - דטומאתן מן התורה כל זמן שלא טבלה דקסברי ביומי וטבילה תלא רחמנא:
ומודים, ביולדת בזוב, שהיא מטמאה לח ויבש:
גמרא
ולית להו לב"ש (ויקרא טו), "'דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, איש איש כי יהיה זב'.
בני ישראל מטמאין בזיבה, ואין הנכרים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם,?!
גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן - משום שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:
אמרי לך ב"ש, היכי לעביד?
ליטמא לח ויבש,
עשיתו כשל תורה?
עשיתו כשל תורה - דכיון דליכא היכרא אתי למשרף עליה תרומה וקדשים:
ליטמי לח, ולא ליטמי יבש,
ליטמא לח ולא יבש - כדקאמריתו:
חלקת בשל תורה?
חלקת בשל תורה - אתי לחלק בדם ישראלית שהוא של תורה ולמימר דמטמא לח ולא יבש הילכך שיירוה ולא גזור בה שום טומאה כי היכי דניהוי היכרא לטומאת עובדי כוכבים דמדרבנן היא ולא נשרוף עליה תרומה:
אי הכי, רוקה ומימי רגליה נמי?
אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי - דלגבי ישראלית לח ולא יבש כי מטמית להו בעובדת כוכבים עשיתו כשל תורה דקיי"ל בפ' דם הנדה (לקמן דף נה) רוקו וניעו מטמאין לחין ולא יבשין ונעביד היכרא ברוקה דעובדת כוכבים ומימי רגליה לטהרן לגמרי:
כיון דעבדינן היכרא בדמה, מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן.
ולעביד היכרא ברוקה ומימי רגליה, ולטמויי לדמה?
רוקה ומימי רגליה דשכיחי, גזרו בהו רבנן.
דמה דלא שכיחא, לא גזרו ביה רבנן.
דם - לגבי רוק לא שכיח חשיב ליה:
אמר רבא, זובו טמא, אפילו לב"ש.
זובו - של עובד כוכבים:
קריו טהור, אפילו לב"ה.
זובו טמא אפילו לב"ש, דהא איכא למעבד היכרא בקריו.
טמא אפילו לבית שמאי - דמקילי בדם האשה בזוב של זכר מודו שהטיפה מטמא אחרים במגע:
קריו טהור אפי' לב"ה, עבוד ביה רבנן היכרא, כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים.
קריו טהור אפילו לבית הלל - עבדי ביה היכרא דלידעו דטומאת עובדי כוכבים דרבנן דב"ה נמי היכרא בעו כדאמרינן בדם העובדת כוכבים ברוקה ובמימי רגליה ולא טמאוהו לח ויבש כישראלית וגבי זב דגבי ישראל נמי כל טומאותיו לחין ולא יבשין אי לא מטהרי חדא מינייהו לגמרי ליכא היכרא:
ולעביד היכרא בזובו, ולטמויי לקריו?
זובו דלא תלי במעשה, גזרו ביה רבנן.
קריו דתלי במעשה, לא גזרו ביה רבנן.
קריו תלוי במעשה - אין קרי בא אלא ע"י חימום:
לימא מסייע ליה, "נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל, טמאה.
עובדת כוכבים שפלטה כו' טמאה - השכבת זרע אבל בעובדת כוכבים לא שייכא בה טומאה כבהמה דעלמא:
ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מנכרי, טהורה".
טהורה - הטיפה (אלא) קריו טהור:
מאי לאו, "טהורה" גמורה?
לא, "טהורה" מדאורייתא, טמאה מדרבנן.
ת"ש, "נמצאת אומר, שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום,