דף מו,ב
לפי שמצינו, שהשוה הכתוב הקטן כגדול, לזדון שבועה, ולאיסר, ולבל יחל.
לפי שמצינו שהשוה הכתוב - מ"כי יפליא", דמשמע יודע להפלות סמוך לאיש, דאכתי קטן הוא כל שנה זו:
יכול יהא חייב על הקדשו קרבן?
ת"ל, (במדבר ל) 'זה הדבר'".
זה הדבר אשר צוה וגו' - כלומר לאיסר "ולא יחל" אמרתי שיהא איסרו איסר, ונדרו בבל יחל, ולא לקרבן מעילה.
ובל יחל היינו מלקות, ומסייע ליה לרב הונא:
קתני מיהת, לאיסר ולבל יחל, חייב.
אימא, לאיסור בל יחל.
אימא לאיסור בל יחל - כלומר איסורא בעלמא ולא מלקות:
איסור בל יחל, מה נפשך?
אי מופלא סמוך לאיש, דאורייתא,
אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא - מ"כי יפליא לנדור נדר":
מילקא נמי לילקי.
מילקא נמי לילקי - דהא כל זמן דנדרו נדר, קאי עליה בבל יחל:
ואי מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא, איסור נמי ליכא?
איסורא נמי ליכא - עליו, אם אכלו.
דהא אי אתו רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו, או הוא לכשיגדיל. אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו, דקטן לאו בר קבולי עליה תקנתא דרבנן הוא:
לאותן המוזהרים עליו.
ומשני לעולם דרבנן - ואיסורא אמאן קאי? על אותן המוזהרים עליו להפריש מאיסורא:
שמע מינה קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו?
ש"מ כו' - פלוגתא היא בפרק חרש שנשא פקחת ביבמות (דף קיד):
הכא במאי עסקינן, כגון שהקדיש הוא, ואכלו אחרים.
אלא הכא במאי עסקינן כו' - ולעולם כדקתני, ולאיסר, ולבל יחל, דהוי מלקות גמור, ואפ"ה לא תסייעיה לרב הונא מהא.
דהא דקתני מלקות אהקדש קטן, לאו לדידיה קאמר, אלא לאחרים שאכלו את הקדשו:
הניחא למ"ד הקדיש הוא ואכלו אחרים, לוקין.
אלא למ"ד, אין לוקין, מאי איכא למימר?
דאיתמר, "הקדיש הוא ואכלו אחרים.
רב כהנא אמר, אין לוקין.
רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוויהו, לוקין".
מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
מדרבנן - כלומר מ"ד אין לוקין מוקים להא דקתני, "לאיסר ולבל יחל" כדאוקמינן לאיסור בל יחל, איסורא בעלמא ומדרבנן.
ומקרא ד"כי יפליא" דקתני שהשוה הכתוב, אסמכתא בעלמא:
גופא, "הקדיש ואכלו אחרים, רב כהנא אמר אין לוקין, רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו לוקין".
במאי קמיפלגי?
מר סבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא, ומר סבר מופלא סמוך לאיש, מדרבנן.
מתיב רב ירמיה, "יתומה שנדרה,
יתומה - שהשיאתה אמה, דבת מיאון היא, דנשואין דידה מדרבנן:
בעלה מפר לה".
בעלה מפר נדרה - ולא קרי לה יתומה אלא בקטנותה, כל זמן שראויה למיאון:
אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן, אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן.
אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש - לא הוי נדרו נדר אלא מדרבנן, מש"ה בעלה מפר לה, דאתו נשואין דרבנן כו':
אלא אי אמרת דאורייתא, אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא?!
אמר רב יהודה אמר שמואל, בעלה מפר לה ממה נפשך.
אי דרבנן? דרבנן הוא.
אי דאורייתא? קטן אוכל נבלות הוא, ואין ב"ד מצווין עליו להפרישו.
והא כי גדלה אכלה בהפרה קמייתא?
והא לכי גדלה אכלה - בההיא הפרה, דלאו הפרה היא, ונמצא גדול אוכל נבלות:
אמר רבה בר ליואי, בעלה מפר לה כל שעה ושעה.
כל שעה - ואף משגדלה:
והוא שבעל.
והוא שבעל - לאחר שגדלה, דהויא הך בעילה קדושין גמורין דאורייתא, דמעשה גדולה מעשה, הלכך אתו נישואין דאורייתא ומבטלין נדרא דאורייתא:
והא אין בעל מפר בקודמין?
אין הבעל מפר - נדרים הקודמין לנישואין, במסכת נדרים.
והאי נדר קדם להך בעילה דאורייתא:
כדרב פינחס משמיה דרבא.
דאמר רב פנחס משמיה דרבא, "כל הנודרת, על דעת בעלה היא נודרת".
על דעת בעלה - והך קטנה על דעתו של זה נדרה.
וכי אמרינן אין הבעל מפר בקודמין, היכא דלית לה בעל בשעת נדר כלל:
כדרב פנחס - כלומר, לא תוקי לה לברייתא כשהבעל מפר לה כל שעה ושעה.
לעולם נדרה דאורייתא. ודקשיא לך אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא.
אהכי מבטלת, דכל הנודרת כו':
אמר אביי, ת"ש, "קטן שלא הביא ב' שערות.
רבי יהודה אומר, אין תרומתו תרומה.
רבי יוסי אומר, עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה.
לעונת נדרים - היינו מופלא הסמוך לאיש שנדריו נבדקין:
משבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה".
סברוה,
סברוה - רבנן בני הישיבה דבעו לאותובי לרב כהנא מהכא:
קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא.
תרומה דאורייתא - וקאמר משבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה.
ותרומה והקדש ונדר חדא היא, דמקדשה בדבורו שקורא עליה שם:
אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא, אתי גברא דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא.
אלא אי אמרת דרבנן, אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא?!
לא.
קסבר רבי יוסי, תרומה בזמן הזה דרבנן.
וסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן?!
והתניא בסדר עולם, (דברים ל) "'אשר ירשו אבותיך וירשתה',
ירושה ראשונה
ירושה ראשונה - של יהושע:
ושניה
ושניה - בימי עזרא:
יש להן,
יש להן - כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ, ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה:
שלישית
אבל שלישית - לעתיד לבא:
אין להן".
אין להם - כלומר אינה ירושה, דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה, דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב:
וא"ר יוחנן,
ואמר רבי יוחנן - בעלמא:
מאן תנא סדר עולם?
מאן תנא סדר עולם רבי יוסי - דהוא סתמה, כי היכי דסתם מתניתין ר"מ:
ר' יוסי.
ר' יוסי תני לה, ולא סבר לה.
תני ולא סבר לה - להא דרשא, דקתני, "שלישית אין להן", אלא ודאי בטלה קדושת הארץ, ותרומתה דהשתא דרבנן:
ה"נ מסתברא, דתניא, "עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה,
עיסת חולין שנדמעה - כגון שנפל סאה של תרומה לתוך פחות ממאה של חולין: