דף נד,א
שוטות נינהו?! טועות נינהו?
שוטות נינהו - בתמיה:
אלא תני, "טועות".
דתניא,
דתניא - לפרושי פקחות דמתניתין קאתי:
"יום אחד טמא ויום אחד טהור.
יום אחד טמא ויום אחד טהור - כל ימיה וקמיירי כשרואה ביום:
משמשת שמיני,
משמשת שמיני - ליום שראתה בו ראייה ראשונה, שהרי טהורה הות.
שהרי בשביעית לערב טבלה ולא תראה עד תשיעי, הלכך משמשת שמיני שלם לילה ויום:
ולילו עמו.
ולילו עמו - ליל אחריו נגהי תשיעי:
וארבעה לילות, מתוך שמונה עשר יום.
וארבעה לילות מתוך שמונה עשר יום - לראייה הראשונה.
שהרי אשה זו לא תהא זבה לעולם, שאינה רואה ג' רצופין.
וכשהיא רואה תשיעי, תהא שומרת עשירי ותשמש בלילה.
ותראה בי"א ותשמור י"ב, ותשמש בלילה. הרי שתים.
ותראה בי"ג ותשמור י"ד, ותשמש בלילה. הרי שלשה.
ותראה ט"ו ותשמור ט"ז, ותשמש לערב. הרי ד'.
ובי"ז תראה ותשמור י"ח, הרי כלו י"ח, ולא שמשה אלא ד' לילות לבד. שמיני ולילו.
ותשמיש אחרון, אינו בתוך י"ח.
ולמחר בי"ט כשתראה, תהא תחלת נדה.
שהרי שלמו י"א שבין נדה לנדה, וחוזרת למנינה שאמרנו:
ואם היתה רואה מבערב,
ואם היתה רואה - בכל הימים הטמאים מבערב:
אינה משמשת אלא שמיני בלבד.
אינה משמשת אלא שמיני - שלם, לילה ויום.
אבל לא ליל של אחריו, שהרי תראה בו ותהא טמאה. וצריכה לשמור עשירי.
ובלילה לא תטבול, שהרי רואה.
וכן עד סוף י"ח, שהן י"ח עם ימי הנדות.
ובי"ט תהא תחלת נדה, ותחזור למנינה, ותשמש בשמיני.
וכן לעולם:
שני ימים טמאין ושני ימים טהורין.
ב' ימים טמאים כו' - כללא דמילתא, כל ימים דלקמן עד סוף פירקין כשרואה מבערב:
משמשת שמיני, ושנים עשר, וששה עשר, ועשרים".
משמשת שמיני - שהוא משני ימים הטהורים. ששביעי ושמיני טהורין הן, אלא שהשביעי מהנדות.
וטובלת לערב, ומשמשת שמיני שלם.
ולערב תראה, שהוא תשיעי וכן עשירי, ותשמור י"א יום, לאלו שני ימים, וטובלת לערב, ומשמשת י"ב שלם
ותראה י"ג וי"ד, ותהא שומרת ט"ו, ותשמש ט"ז
ותראה י"ז וי"ח, ותשמור י"ט. דקסבר, הרואה יום י"א, אסור לשמש למחר. - ולקמן פריך, "ותשמש בתשסרי?" דהא כלו להו ימים שצריכה שימור. - ומ"מ ביום עשרים משמשת.
וכשתראה יום כ"א, הרי היא תחלת נדה.
וחוזרת למנין זה שאמרנו:
ותשמש נמי בתשסר?
ותשמש בתשסר - דקיימא לן בפרק אחרון (לקמן עב) "יום אחד עשר לימי זיבה, לא בעי שימור יום כנגדו", וזו למה משמרת י"ט בשביל י"ח שהוא סוף זיבה:
אמר רב ששת, זאת אומרת, "גרגרן" דתנן, אסור.
גרגרן - דתנן בפרק תינוקת (שם) "הרואה יום י"א וטבלה ליום שלאחריו ושמשה וראתה בו ביום.
בית הלל אומרים הרי זה גרגרן, שלא המתין יום זה".
ומהך ברייתא דקתני, "ומשמשת יום עשרים", ולא יום י"ט, שמעינן דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י"ב, עם הרואה בי"א:
רב אשי אמר, נהי דחד עשר לא בעי שימור, עשירי מיהא בעי שימור.
רב אשי אמר - לעולם אינו אסור, והכא דתני אסור, משום שראתה יום עשירי, דאיהו בעי שימור.
לפיכך תשב י"ט הטהור ויהא שימור ליום י"ז, שהוא עשירי לימי זיבה.
שימור לא הוי אלא יום טהור, דהכי נפקא לן, "יהיה", מלמד שסופרת יום אחד לאחד. וספירה לא הוי אלא יום טהור:
"שלשה ימים טמאין ושלשה ימים טהורין.
משמשת שני ימים, ושוב אינה משמשת לעולם.
משמשת שני ימים - אחד עשר וי"ב.
שהשמיני ותשיעי מי"א שבין נדה לנדה הן, ועשירי שימור הוא להן.
ושוב אינה משמשת לעולם.
שהרי תהא זבה בי"ג וי"ד וט"ו, וצריכה לספור ז' נקיים, והיא לא תראה ז' נקיים לעולם:
ארבעה ימים טמאים, וארבעה ימים טהורין.
משמשת יום אחד, ושוב אינה משמשת לעולם.
יום אחד - שמיני. דכולה ברייתא, בשרואה בערב:
חמשה ימים טמאים וחמשה ימים טהורין.
משמשת שלשה ימים, ושוב אינה משמשת לעולם.
ששה ימים טמאין וששה ימים טהורין.
משמשת חמשה ימים, ושוב אינה משמשת לעולם.
שבעה ימים טמאין ושבעה ימים טהורין.
משמשת רביע ימיה, מתוך כ"ח ימים.
רביע ימיה מתוך כ"ח - שבעה ימים שאחר שבעה הטמאים של נדות היא משמשת, ובשבעה השלישיים תהא זבה, ובשבעה האחרונים הן ימי הספירה, הרי כ"ח.
וביום כ"ט תהא תחלת נדה. ונמצאת משמשת רביע ימיה.
ולהכי נקט כ"ח, מפני שתחלת נדותה של זו, מכ"ח לכ"ח:
שמונה ימים טמאין ושמונה ימים טהורין, משמשת חמשה עשר יום מתוך ארבעים ושמונה".
ט"ו יום מתוך מ"ח - כגון ח' הראשונים, השמיני ימי זיבה. ומשמונה השניים, תשמור יום לשמיני שלפניו, ותשמש שבעה. הרי ט"ז שעברו עליה. ונשארו ב' לבא מימי זיבה.
ושמונה השלישיים, שנים מהן ימי זוב, והששה תחילת נדתה.
ושמונה הרביעיים שהן טהורים, הראשונים ישלים ז' ימי נדה, והשבעה תשמש. ועכשיו נותרו ד' ימים מימי זיבה.
שמונה החמשיים, הרי היא זבה משלשה ראשונים, וח' שלאחריהן, שבעה לספירה ושמיני לתשמיש.
הרי ט"ו יום מתוך מ"ח.
וביום מ"ט כשתראה, תהא תחלת נדה, ותחזור למנין שאמרנו:
הרי ארביסר הוו?
ארביסר הוו - קסבר האי דמותיב, שהאשה הזאת לא תשמש יום מ"ח, לפי שהשמונה החמשיים שנעשית בהן זבה אין מהן אלא ד' מימי זיבה וד' האחרונים מימי נדה הן.
ומיהו תחלת נדה לא הוי כל זמן שלא ספרה ולא טהרה מזובה, אבל להכי מהניא הך ראייה ד' האחרונים הראויין לנדות, שכשיבאו שמונה טהורין שאחריהם לא יעלו שלשה הראשונים לימי הספירה.
לפי שהן השלמת ימי נדה, וימי נדתה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה, הלכך אין כאן אלא חמשה לספירה, וכשתראה יום מ"ט סותרת.
וכן כל ח' השביעיים (יום) ועד שיגיע יום ס"ג לא ישלימו ימי ספירתה:
אמר רב אדא בר יצחק, זאת אומרת ימי נדתה שאין רואה בהן, עולין לספירת זיבתה.
דאיבעיא להו