review
פרשת חיי שרה
(ענין שדה המכפלה)
יגלה לן טעמיה כו'[1].
הנה, מילוי ה' היא בה' אחרת[2]. והיא בחינת כפילא[3]. כנודע מענין מערת המכפלה, שהיא ה' אחרונה דשם ב"ן כו'[4].
והענין יובן בהקדים להבין ענין האכילה.
כי הנה עיקר האכילה, להיות כי מן המאכל נעשה חלב ודם. והדם הוא הנפש וחיות האדם. שמקבל הכבד הדם מן המאכל, ושולח ללב ולמוח: "דתלת שליטין אינון בעלמא, כבדא ולבא ומוחא כו'".
ועל ידי זה מתעלה המאכל, שנעשה ממנו לב ומוח האדם. ועל ידי זה מתחזק לבו ומוחו בעבודת ה' שבלבו, בהתלהבות כרשפי אש, שנעשה בכח האכילה, שבלא אכילה הי' מתחלש כו'. וגם מוחו נעשה חזק, להתבונן בגדולת ה' כו'. וזהו ענין בירור שמן המאכל נעשה אדם.
אך כל זה הוא בימות החול, אבל בשבת בורר אסור, אלא האכילה היא יותר עליונה, בבחינת המשכה מלמעלה. "וקראת לשבת ענג"[5]. "אז תתענג על הוי"ה[6]".
כי הנה כתיב: "אחור וקדם צרתני[7]" - "אחור" למע"ב כו'[8], שהמאכל כמו שהוא למטה, בירידתו בשבירת הכלים, הנה האדם הוא בבחינת קדם, שהמאכל הוא מתברר על ידי האדם. אבל בשרשו למעלה, הוא מעולם התהו: "לפני מלך מלך לבנ"י"[9]. אלא, שאחר כך: "וימלך וימת, וימת וימלך כו'"[10].
אך מכל מקום נראה ששרשו יותר גבוה מהאדם, שהרי המאכל הוא המחיה את האדם, והאדם הוא מקבל החיות מן המאכל לפי שהוא בבחינת: אחור למעשה בראשית כו'.
ובשבת שהוא זמן עליית העולמות מתעלה המאכל כמו שהוא בשרשו, ונמשך ממנו חיות להנפש מלמעלה למטה על ידי י"ב לחמים כו'.
וזהו ענין: "צדיק אוכל לשובע נפשו"[11]. כי יש ב' אכילות: הא' - הוא לשובע נפשו. והב' - הוא: "ובטן רשעים תחסר".
"לשובע נפשו" - הוא חיות הנפש הבאה מלמעלה. "ובטן רשעים כו'" - היינו, כי רשעים הם החיצונים, ועל ידי האכילה מבררים מהם. "חיל בלע, ויקיאנו[12]".
כי בכל מאכל יש תאוה שהוא שרש הקליפה, ועל ידי שנכלל בגוף האדם ונעשה ממנו דם הנשלח ללב ומוח - מתהפך לטוב בקדוש, על ידי חיזוק הלב ומוח בעבודת ה'. ועל ידי זה לוקח ממנו החיות שבזה לעומת זה. וזהו: "ובטן רשעים תחסר". שנחסר החיות שבלעו: "ומבטנו יורישנו אל".
והנה האכילה שבחול, שהיא בבחינת בירור, הוא להיות: "ובטן רשעים תחסר", אבל האכילה שבשבת היא המשכה מלמעלה: "לשובע נפשו" מחמת המאכל כמו שהוא בשרשו למעלה קודם שנפל בשבירת הכלים, שאין בו בירור.
וכמו שכתוב בזוהר: "פרש שבתכם לא קאמר[13]". שמה שנעשה מלמטה למעלה על ידי בירור, כמו בימות החול - יש בו פרש שהוא פסולת, שהמובחר שולח ללב ולמוח והפסולת יורד למטה בקרביים ובני מעיים כו'. וזהו הבירור.
אבל בשבת, שהוא נעשה מלמעלה למטה - אין בו פסולת כלל. כי הפסולת הוא מעץ הדעת טוב ורע. ולמטה נעשה טוב ורע בכל הבחינות על ידי אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע.
וגם בכל אדם יש תערובת טוב ורע כו', רק שאינו שוה בכל נפש. יש שטוב שלו מרובה כו', וכן יש שטוב שלו הוא, בבחינה זו כו'[14].
אבל בשבת: "אז תתענג על ה'" - למעלה מעץ הדעת: "ולא יגורך רע[15] כלל".
רק ביום טוב כתיב: "פרש חגיכם[16]". לפי שביום טוב יש בו קצת בירור, שהרי הותרה בו מלאכת אוכל נפש כאפיה ובישול כו',ואינו אסור רק קצירה וזריעה וחרישה כו'. ולפי שהותרו קצת מלאכות באוכל נפש, יש בו בירור ושייך פסולת.
והתקון הוא: למחדי למסכני[17]. כי שעת שמחה היא לשמח את הכל. וכמו שכתוב: "ושמחת בחגך אתה והלוי והגר כו'"[18]. לפי שהשמחה היא בחינת המתקת הדינין, וצריך לשמח את כולם שיהיו כולם נכללים בבחינת שמחה. וכנודע ממי שהוא בשעת שמחה שאז רוצה שיהיו כולם שמחים, שבזה נמתק הדין מאחר שמשוה את כולם.
אבל מאן דלא יהיב למסכני כו' - אין הדין נמתק ונשאר הפרש. ולכן העונש הוא מדה כנגד מדה - שנותנין לו הפרש. כי הוא גרם שישאר פסולת הפרש בעבור שלא המתיק הדין. וזהו ביום טוב.
אבל בשבת, אף על גב דלא יהיב למסכני - אין עונשו רב, כי בשבת אין פרש כלל. לפי שהוא רק בחינת המשכה שמלמעלה: ד"לא יגורך רע כלל".
והנה המשכה זו היא בב' בחינות: "כפילא, וקלישא".
פי': "קלישא" - היא המשכת יודי"ן ווי"ן. שמיו"ד נעשה וי"ו, שהיו"ד עצמה נמשכה ונעשית וי"ו[19]. כי לפי שהיו"ד הוא בחינת צמצום, לכן יכול להיות ממנה המשכה בבחי' וי"ו מן היו"ד עצמה.
אבל הה', שהיא התפשטות אורך ורוחב, ואין התפשטות אורך ורוחב שלמעלה יכולה להתגלות למטה כמו שהוא למעלה בבחינת אורך ורוחב עד אין קץ כו'. אלא ההמשכה היא בבחי' ה' אחרת למטה. והיא בחי' המילוי של ה', דהיינו כח הה' שהי' בהעלם למעלה.
כי לעולם המילוי, הוא מה שבהעלם. ומה שבהעלם למעלה יצא מההעלם אל הגילוי למטה. והיינו בחי': "כפילא" שהיא בחינת מילוי ההי"ן, כנודע מענין המכפלה.
אך כל זה הוא שאנו מקבלים ההשפעה, על ידי י"ב לחמים בזמן הזה. אבל לעתיד לבא, "יגלה לן טעמיה, דבתריסר נהמי" כו'. ואזי לא יהיה בחי' "כפילא" כו'. רק הה' עצמה שלמעלה יהיה לה גילוי למטה גם כן על ידי כי: "יגלה לן טעמיה" כו'. וכמו שכתוב, "ביום ההוא יהיה כו'":