ביאור על הנ"ל

הנה להבין שרש ענין מ"ת וקבלת התורה מה ענינה?

הנה כל התורה ומצות הן בחי' יחוד אור א"ס ב"ה בעולמות. וכמאמר: "לשם יחוד קוב"ה". דהיינו בחי' יחו"ע ביחו"ת" להיות השפעה מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע.

וכמ"ש: "ונתתי גשמיכם בעתם". "והיה אם שמע כו'". "ונתתי מטר ארצכם". הגם שכבר ברית כרותה בקשת מימי המבול' עד: "כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' וקיץ וחרף ויום ולילה כו'"?

אין זה כ"א כדי קיום וחיות העולמות, מה שכבר הוסד בסדר ההשתלשלות. אבל להיות הארה חדשה מבחי' סוכ"ע ותוספת ברכה המחדש בכל יום מעשה בראשית, נעשה ע"י התומ"צ, "לעבדה ולשמרה", לעשות ג"ע ותענוג הנשמות, שנעשה ע"י בחי' צמצום והתפשטות כו'.

והכל הוא ע"י בחי' הוי"ה, צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות.

והוא ע"י התורה. כי כל התורה נכללה בשם הוי"ה. וכן המצות יש מהן שמרומזות בבחי' יו"ד. ויש בבחי' ה'. כנודע בק"ש שעל המטה: "אם פגמתי באות י' כו'" העונש הוא סקילה בחי' י'.

ומזה נלמד לענין שכר מצוה מצוה, שבהמשכת מצוה שבבחי' י', ממשיך הארה חדשה מסוכ"ע בבחי' זו.

וזהו: "אנכי ה' אלקיך". כלומר שאנכי הוא סוכ"ע נמשך בבחי' הוי"ה להיות אלקיך ממש.

וזהו: "ושמרתם וגו' אשר יעשה אתם וגו' אני הוי"ה", לעשות בחי' אני להיות הוי"ה.

רק שא"א להיות המשכה כ"א ע"י העלאה, שאין טפה יורדת כו'.

ולכן ניתנה התורה בקולות וברקים ויחרד כל העם כו', בבחי' בטול היש לאין. ורוח אייתי רוח כו'.

אך זה הכח להיות המשכה זו בקיום התורה והמצות - ניתנה לנו במ"ת. שהרי עכו"ם שעוסק בתורה או לובש טלית אינו ממשיך כלום, רק ישראל זכו לזה בהר סיני:

והנה גם המלאכים בקשו התורה: "תנה הודך על השמים" ולא ניתנה להם, מפני שהם מבחי' עולם הדבור, עלמא דאתגלייא. שהם מבחי' חיצוניות הכלים. ואין להם יכולת להמשיך כלום. הגם שיש להם מס"נ ובטלים אליו ית'? מ"מ אינו נוגע להיות נמשך מזה מהמשכת סוכ"ע כבישראל. מפני שישראל עלו במחשבה בחי' פנימיות הכלים שמתאחדים עם האורות.

כנראה בעליל שהמחשבה היא תמידית גם שלא ברצון האדם. משא"כ בדבור שברצון האדם תלוי ברצותו מדבר כו'. והיינו לפי שיש שליטה למוח האדם להעמיד א"ע בדבורו משא"כ על המחשבה אין המוח שליט לזוז מחשבתו, לפי שהיא אחדות א' עם המוח ושכל האדם.

ונק' בזוהר איהו וגרמוהי חד בהון. כי הנה "וחיוהי", קאי על בחי' חב"ד דאצי'. כי הגם שא"ס ב"ה בעצמו רם ונשא אפי' מבחי' חכמה דלאו מכל אלין מדות כלל, אעפ"כ הוא מתאחד עם בחי' חכמה, להיות איהו וחיוהי חד הוא המדע והוא הידוע כו'.

ואיהו וגרמוהי קאי על בחי' מחשבה, ששם עלו נשמות ישראל, שמתאחדים באחדות, שאין היחוד בתכלית כמו בבחי' חיוהי.

אך א"כ איך זכו לקבלת הארה והמשכת יחוד אור א"ס ב"ה ממש בחי' סוכ"ע בחי' אנכי ממש, אלא שהוא ע"י התלבשות הנשמה בגוף ונפש החיונית דייקא. כי ירידה זו צורך עלייה היא, להיות עולה מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי.

והענין כי שרש נפש הבהמית מבחי' פני אריה פני שור שבמרכבה נושאות הכסא מבחי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, אלא שנפלו בבריאה כו'.ולכך יש להם הכח הזה להעלות בחי' האדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם כו'.

וכמו עד"מ המאכל שמחיה את האדם, הגם שהאדם הוא בחי' מדבר וגבוה במעלה על הבע"ח וצומח. אלא מפני ששרש המאכל הוא גבוה יותר מהאדם ולכן נאמר אחור וקדם צרתני כו'. וארז"ל אחור למע"ב כו'.

וכך עד"מ יש כח בחיות הקדש להעלות בחי' האדם שעל הכסא.

וכן עד"ז האבות הן הם המרכבה שהם מגביהים ומעלים בחי' ו"ק דאצי' בחי' אדם שהוא ז"א שיש בו ט"ס וט' פעמים ט' הרי פ"א. וג' פעמים פ"א הוא רמ"ג ועם ה"ח הוא רמ"ח כו'.

והעלאה זו היא בחי' לך הוי"ה הגדולה והגבורה כו'. דהיינו מבחי' אדם לבחי' כי לא אדם כו'.

(ועד"ז ג"כ המדות דאצי' הן בחי' מרכבה לגבי חו"ב ונק' מרכבתא עלאה הנזכר בתקונים ע' לקמן).

והענין הוא כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא כי הגם שבאצי' או"א הם גבוהים ביותר מז"א. מ"מ בשרשן המדות גבוהים ביותר. וכנראה בחוש שהבהמה היא יותר חזקה בטבע מן האדם שהוא בעל שכל לפי שהמדות יש להם כח יותר מן השכל. ולכך יש במדות כח להיות עולים למעלה יותר הגם שהתהוות המדות הוא מן השכל מ"מ כשיתהווה המדה יש לה כח חזק יותר וכמ"ש באד"ר אבא ואימא במזלא אתכלילן. ז"א בעתיקא אחיד ותליא ובעתיקא לית שמאלא. ולכך נאמר כי לא אדם כו'. כי בבחי' אדם מאחר שנמשך בבחי' קווין חח"ן כו' כסדר ההשתלשלות כי לפי סדר ההשתלשלות הנה ההנהגה היא ג"כ כסדר ההשתלשלות בהתחלקות המדרגות עם חסיד תתחסד כו' כמו שחייבה חכמתו כו'. אבל בעתיקא לית שמאלא שאין שם התחלקות המדריגות כלל ולכך אין שם שינוים כלל. וזהו שאמר שמואל לשאול וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כו'. לפי ששאול בקש ממנו שתשוב לו המלוכה. והשיב לו שמואל שמאחר שכבר ניתנה לדוד א"א להעביר המלוכה ממנו כי מלכות דוד נלקחה ממקום עליון שהיא מבחי' כי לא אדם הוא כו'. ולא כמלכות שאול שנלקחה מבחי' אדם דהיינו מחמת ששאול היה נבחר מפני צדקתו וכשחטא העבירו ממנו המלוכה. אבל בבחי' דוד אינו כן. וכמארז"ל שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו. פי' שבחי' המלוכה של דוד נלקחה מבחי' כי לא אדם ואין הפגם מגיע לשם. והיינו לפי שבחי' דוד הוא בחי' מלכות ונעוץ תחלתן בסופן ואינו בגדר ובחי' אדם. כי בחי' אדם הוא לפי דרך וסדר ההשתלשלות מחכמה ולמטה ונמשכה ההשפעה לפי ערך המדרגהדהיינו לפי מעשה התחתונים אבל למעלה מבחי' אדם לית שמאלא בהאי עתיקא לפי שהוא המתנשא מימות עולם רם ונשא כו'. וזהו שאמרה חנה רמה קרני בהוי"ה שדוד שנמשח בקרן הוא בבחי' רמה משא"כ שאול שנמשח בפך הוא מבחי' אדם שיש שם שינויים כמ"ש וינחם ה' על הרעה כו'. אבל בחי' רמה שהוא בחי' עתיקא שם כי לא אדם הוא כו'. ולכן דוד מלך ישראל חי וקיים וזהו תכלית כל עבודותינו והאבות הן הם המרכבה להעלות מבחי' אדם לבחי' כי לא אדם כו'. ולהמשיך מבחי' כי לא אדם המשכת גלוי אלקות ואוא"ס ב"ה ממש בבחי' אדם:

אך ההפרש שבין חיות הקדש שבמרכבה. ובין האבות שהם הם המרכבה. שבחיות הגם שתמיד מרעישים ובטלים לאור א"ס ב"ה וממשיכים משם אין זה אלא השפעות שהוא כדי לקיום וחיות העולמות. אבל האבות הן הם המרכבה הנה ההעלאות וההמשכה יותר גבוה שהוא לחדש הנשמות.

וכנודע שיש שני מיני זיווגים באו"א: חיצוניים זיווגייהו תדיר, תרין רעין דלא מתפרשין, שהוא לקיום העולמות. משא"כ לחדש הנשמות, שהוא זיווג פנימי, הוא ע"י נשמות הצדיקים דוקא.

והנה בתורה עצמה יש מצות שהן בבחי' העלאות. ויש מהן בבחי' המשכות. כי צדקה תרומם גוי. בבחי' רמה. והיינו ע"י כי צדקה הוא מלובש בגשמיות כסף וזהב שתחת ממשלת נוגה והן בחי' שנפלו בשבה"כ מלפני מלך מלך כו'. ולכך יש להם כח זה להעלות ולעורר המשכה עליונה הגבוה ורמה מאד.

וכן עד"ז כל המצות מעשיות שהם בעשייה גשמית יש מהן בבחי' העלאה כמו תרומות ומעשרות. ויש מהן בבחי' המשכות כמו ציצית ותפילין ושופר כו'.

ובכל זה מעורר בחי' אנכי ממש בחי' כי לא אדם כו' הוא להמשיך משם לבחי' אדם כו'.

והכח הזה ניתן לישראל בקבלת התורה. הן בבחי' חיצוניות ע"י מעשה המצות להעלות ולהמשיך כו'. והן ברוחניות ע"י מס"נ בק"ש באחד כו' להיות גילוי אלקות ואוא"ס ב"ה ממש. הנה כל זה נמשך בקבלת התורה שהרי עכו"ם אינו יכול להמשיך אפי' רגע במס"נ כו'.

וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. זכור לדכר ושמור לנוק'. פי' לשון שמור הוא מלשון ואביו שמר את הדבר שהוא ענין תוחלת ממושכה שעיני המקבל תמיד אל המשפיע כמו שהעני מייחל ומצפה לבעה"ב מתי יתן לידו מאומה כך עינינו נשואות לישועות ה' להיות גילוי אלקות בעולם כמו שיהיה לע"ל כי אזי עין בעין יראו. וראו כל בשר וגו':

וזהו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה'. פי' עבדים הם מט"ט וסנד"ל שביצי' ועשיה. ושפחה היא בחי' בריאה. וכמו שהם מצפים ומיחלים לגילוי אור האצי' שתשוקתם גדולה מאד מחמת שהם מכירים רוממות א"ס שאומרים קדוש וברוך כו'. כך עינינו נשמות ישראל אע"פ שעלו במחשבה עליונה עינינו נשואות ומיחלות לגבי עצמות א"ס ב"ה בחי' כי לא אדם הוא שיומשך משם אור חדש בגלוי הפנימיות. (כנ"ל שע"י העלאת מ"ן דנשמות הצדיקים נמשך יחוד פנימי דאו"א כו'. משא"כ ע"י העלאת מ"ן דמלאכים כו'. וזהו כעיני עבדים כו'. שע"י העלאת מ"ן שלהם ממשיכים מ"ד לקיום וחיות העולמות כסדר ההשתלשלות ועיניהם נשואות לאור והמשכה זו כן עינינו נשואות אל ה' אלקינו להיות ההמשכה אור חדש מלמעלה מסדר ההשתלשלות כו'). ופי' בדבור אחד נאמרו ע' לקמן. ועמ"ש גבי וכל העם רואים כו' ואת קול השופר כו':