[סוטה ב, א] [ברכות ט, ב] [סוטה יא, ב] [ברכות טו, ב] [רש"י סוטה ה, א] [ברכות ח, א] [רש"י ויקרא י, ג]
ֹ___________________________________
תהילים פרק סח
א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, מִזְמוֹר שִׁיר.
ב יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו; וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו, מִפָּנָיו.
(ב) יקום אלהים יפוצו אויביו - עמלק וכיוצא בו:
ג כְּהִנְדֹּף עָשָׁן, תִּנְדֹּף: כְּהִמֵּס דּוֹנַג, מִפְּנֵי-אֵשׁ-- יֹאבְדוּ רְשָׁעִים, מִפְּנֵי אֱלֹהִים.
(ג) כהנדוף - כהתנדף. כאשר יתנדף העשן כן תנדפם.
מפני אלהים - מפני הארון בימי משה. "ובנחה יאמר שובה ה' וגו'" (במדבר י'):
ד וְצַדִּיקִים--יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ, לִפְנֵי אֱלֹהִים; וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה.
(ד) וישישו בשמחה - וזהו המשוש, וכן יאמרו "שירו לאלהים וגו'":
ה שִׁירוּ, לֵאלֹהִים-- זַמְּרוּ שְׁמוֹ: סֹלּוּ, לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת--בְּיָהּ שְׁמוֹ; וְעִלְזוּ לְפָנָיו.
(ה) סולו - לשון שבח.
וכן, "לא תסלה בכתם" (איוב כ"ח).
"המסולאים בפז" (איכה ד').
ביה שמו - בשם י"ה. שהוא לשון יראה.
כדמתרגמינן, "דחילא" עזי וזמרת יה (תהלים קי"ח).
וכן "כי יד על כס יה" (שמות יז) בתרגום.
וכן "כי ביה ה'" (ישעיה כ"ו), ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא.
אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו
וזהו דוגמת האמור במקום אחר, "וגילו ברעדה" (תהלים ב'):
ו אֲבִי יְתוֹמִים, וְדַיַּן אַלְמָנוֹת-- אֱלֹהִים, בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.
(ו) אבי יתומים - זהו השבח שתשבחו לפניו.
כל הענין עד סוף כל המזמור, "אבי יתומים", שנעשה אב לישראל שהם יתומי', כמו שנאמר (איכה ה') "יתומים היינו ואין אב".
ודין אלמנות - שעשה משפטה של ירושלים, שנאמר בה "היתה כאלמנה" (איכה א'):
ז אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה-- מוֹצִיא אֲסִירִים, בַּכּוֹשָׁרוֹת; אַךְ סוֹרְרִים, שָׁכְנוּ צְחִיחָה.
[סוטה ב, א אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, וקשין (וקשין - לפני המקום:) לזווגן, (לזווגם - הנך דלפי מעשיו:) כקריעת ים סוף.(כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית:) שנאמר, (תהילים סח,ז) "אלהים מושיב יחידים ביתה, (מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית:) מוציא אסירים בכושרות". (מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר. לא חמה ולא צינה.מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים:)]
ח אֱלֹהִים--בְּצֵאתְךָ, לִפְנֵי עַמֶּךָ; בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה.
(ח) בצעדך - כשצעדת בצעדך בצעד שלך.
סלה - שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה:
ט אֶרֶץ רָעָשָׁה, אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים: זֶה סִינַי-- מִפְּנֵי אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
(ט) זה סיני - גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל:
י גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, תָּנִיף אֱלֹהִים; נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה, אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.
(י) גשם נדבות תניף - עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה. נחלתך ונלאה אתה כוננתה - כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה, (מצאתי) נחלתך ונלאה הקרויה נחלתך והיא נלאה כלו' פעמים שהיא כך:
יא חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ; תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים.
(יא) חיתך ישבו בה - עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה (שמואל ב כ"ג) ד"א חיתך, כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב"ה. תכין בטובתך - כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל:
יב אֲדֹנָי יִתֶּן-אֹמֶר; הַמְבַשְּׂרוֹת, צָבָא רָב.
יג מַלְכֵי צְבָאוֹת, יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן; וּנְוַת-בַּיִת, תְּחַלֵּק שָׁלָל.
יד אִם-תִּשְׁכְּבוּן, בֵּין שְׁפַתָּיִם: כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף; וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ.
טו בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ-- תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.
טז הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן: הַר גַּבְנֻנִּים, הַר-בָּשָׁן.
יז לָמָּה, תְּרַצְּדוּן-- הָרִים גַּבְנֻנִּים: הָהָר--חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ; אַף-יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.
יח רֶכֶב אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן; אֲדֹנָי בָם, סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.
יט עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי-- לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת, בָּאָדָם; וְאַף סוֹרְרִים, לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.
כ בָּרוּךְ אֲדֹנָי, יוֹם יוֹם: יַעֲמָס-לָנוּ--הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה.
כא הָאֵל לָנוּ, אֵל לְמוֹשָׁעוֹת: וְלֵיהוִה אֲדֹנָי--לַמָּוֶת, תֹּצָאוֹת.
כב אַךְ-אֱלֹהִים--יִמְחַץ, רֹאשׁ אֹיְבָיו: קָדְקֹד שֵׂעָר--מִתְהַלֵּךְ, בַּאֲשָׁמָיו.
כג אָמַר אֲדֹנָי, מִבָּשָׁן אָשִׁיב; אָשִׁיב, מִמְּצֻלוֹת יָם.
כד לְמַעַן, תִּמְחַץ רַגְלְךָ--בְּדָם: לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ--מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ.
כה רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים; הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.
כו קִדְּמוּ שָׁרִים, אַחַר נֹגְנִים; בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת, תּוֹפֵפוֹת.
כז בְּמַקְהֵלוֹת, בָּרְכוּ אֱלֹהִים; אֲדֹנָי, מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.
כח שָׁם בִּנְיָמִן, צָעִיר רֹדֵם--שָׂרֵי יְהוּדָה, רִגְמָתָם; שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי.
כט צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, עֻזֶּךָ: עוּזָּה אֱלֹהִים--זוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ.
ל מֵהֵיכָלֶךָ, עַל-יְרוּשָׁלִָם-- לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי.
לא גְּעַר חַיַּת קָנֶה, עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים-- מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף; בִּזַּר עַמִּים, קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.
לב יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים, מִנִּי מִצְרָיִם; כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו, לֵאלֹהִים.
לג מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים; זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה.
לד לָרֹכֵב, בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם-- הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ, קוֹל עֹז.
לה תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים: עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ; וְעֻזּוֹ, בַּשְּׁחָקִים.
לו נוֹרָא אֱלֹהִים, מִמִּקְדָּשֶׁיךָ: אֵל יִשְׂרָאֵל-- הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם; בָּרוּךְ אֱלֹהִים.