(טז) אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל – מְיֻחָדִים לִישִׁיבָה. וְאִם תֹּאמַר: זְקֵנִים סְתַם, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱסֹף זְקֵנִים שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא? (ראו יומא כ"ח ע"ב).
(יח) וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ – מִכֵּיוָן שֶׁתֹּאמַר לָהֶם לָשׁוֹן זֶה – יִשְׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, שֶׁכְּבָר סִימָן זֶה מָסוּר בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב וּמִיּוֹסֵף, שֶׁבְּלָשׁוֹן זֶה הֵם נִגְאָלִים. יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם: "וֶאֱלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם"[3] (בראשית נ, כד); יוֹסֵף אָמַר לָהֶם: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם, כה; שמ"ר ג, ח; פדר"א מ"ח).
[אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים – יוֹ"ד יְתֵרָה, רֶמֶז לְעֶשֶׂר מַכּוֹת. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן.]
נִקְרָה עָלֵינוּ – לְשׁוֹן מִקְרֶה. וְכֵן "וַיִּקָּר אֱלֹהִים" (במדבר כג, ד), "וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (שם, טו), אֶהֵא נִקְרָה מֵאִתּוֹ הֲלוֹם.
(יט) לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ – אִם אֵין אֲנִי מַרְאֶה לוֹ יָדִי הַחֲזָקָה; כְּלוֹמַר: כָּל עוֹד שֶׁאֵין אֲנִי מוֹדִיעוֹ יָדִי הַחֲזָקָה, לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם לַהֲלֹךְ.
לֹא יִתֵּן – "לָא יִשְׁבּוֹק", כְּמוֹ "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךְ" (בראשית כ, ו), "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית לא, ז); וְכֻלָּן לְשׁוֹן נְתִינָה הֵם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים: "וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" – וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּדוֹ חֲזָקָה, כִּי מֵאָז אֶשְׁלַח אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם וְגוֹמֵר. וּמְתַרְגְּמִין אוֹתוֹ: "וְלֹא מִן קֳדָם דְּחֵילֵהּ תַּקִּיף". מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי מְנַחֵם נֶאֱמַר לִי.
(כב) וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ – מֵאוֹתָהּ שֶׁהִיא גָּרָה אִתָּהּ בַּבַּיִת.
וְנִצַּלְתֶּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּתְרוֹקְנוּן". וְכֵן: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם" (שמות יב, לו), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שם לג, ו); וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְסוֹד. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחְבֶּרֶת צָדֵ"י עִם "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם" (בראשית לא, ט), "אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ" (שם, טז. וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו; כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַנּוּ"ן יְסוֹד, וְהִיא נְקוּדָה בְּחִירִק, לֹא תְּהֵא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן וְנִפְעַלְתֶּם, כְּמוֹ: "וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה" (דברים כח, סג), "וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב" (שם); "וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו, יז) "וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כב, כא), "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ" (ירמיהו ז, י), לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ. וְכָל נוּ"ן שֶׁהִיא בָּאָה בַּתֵּיבָה לִפְרָקִים וְנוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה, כְּנוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף, נוֹשֵׂא, נוֹתֵן, נוֹשֵׁךְ – כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת לְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם, תִּנָּקֵד בַּחֲטָף, כְּגוֹן: "וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם" (בראשית מה, יט), "וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד" (במדבר לב, כט), "וּנְמַלְתֶּם אֶת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית יז, יא). לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת, הַנְּקוּדָה בְּחִירִק, מִן הַיְּסוֹד הוּא, וִיסוֹד שַׁם דָּבָר – נִצּוּל; וְהוּא מִן הַלְּשׁוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ דִּבּוּר, כִּפּוּר, לִמּוּד, כְּשֶׁיְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם – יִנָּקֵד בְּחִירִק, כְּמוֹ: "וְדִבַּרְתֶּם אֵל הַסֶּלַע" (במדבר כ, ח), "וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת" (יחזקאל מה, כ), "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים יא, יט).
(ב) מַזֶּה בְּיָדֶךָ – לְכָךְ נִכְתַּב תֵּיבָה אַחַת, לִדְרוֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּיב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִּכְשֵׁרִים. וּפְשׁוּטוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אָמַר לוֹ: הֵן; אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ (שמ"ר ג, יב).
(ג) וַיְהִי לְנָחָשׁ – רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל יִשְׂרָאֵל[3] וְתָפַשׂ אוּמָנוּתוֹ שֶׁל נָחָשׁ (שמ"ר שם).
(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ – לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא: "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ" (בראשית יט,טז), "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו" (דברים כה,יא), "וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ" (שמ"א יז,לה). (כָּל לְשׁוֹן חִזּוּק הַדָּבוּק לְבֵי"ת לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא).
(ו) מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג – דֶּרֶךְ צָרַעַת לִהְיוֹת לְבָנָה: "אִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא". אַף בְּאוֹת זֶה רָמַז לוֹ שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע סִפֵּר, בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א); לְפִיכָךְ הִלְקָהוּ בְּצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקְתָה מִרְיָם עַל לָשׁוֹן הָרַע (שבת צ"ז ע"א; שמ"ר ג,יג).
(ז) וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה וְגוֹמֵר – מִכָּאן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְמַהֶרֶת לָבֹא מִמִּדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נֶאֱמַר "מֵחֵיקוֹ" (שמ"ר שם).
(ח) וְהֶאֱמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָאַחֲרוֹן – מִשֶּׁתֹּאמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם לָקִיתִי עַל שֶׁסִּפַּרְתִּי עֲלֵיכֶם לָשׁוֹן הָרַע, יַאֲמִינוּ לְךָ, שֶׁכְּבָר לָמְדוּ בְּכָךְ שֶׁהַמִּזְדַּוְּגִין לְהָרַע לָהֶם לוֹקִים בִּנְגָעִים, כְּגוֹן פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ בִּשְׁבִיל שָׁרָה.
(ט) וְהָיוּ הַמַּיִם וְגוֹמֵר – וְהָיוּ וְהָיוּ שְׁנֵי פְּעָמִים. נִרְאֶה בְּעֵינַי, אִלּוּ נֶאֱמַר: "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁבְּיָדוֹ הַם נֶהְפָּכִים לְדָם, וְאָז כְּשֶׁיֵּרְדוּ לָאָרֶץ יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן; אֲבָל עַכְשָׁו מְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ דָּם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת.
(י) גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹמֵר – לִמְּדָנוּ, שֶׁכָּל שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה אֶת מֹשֶׁה בַּסְּנֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. "מִתְּמוֹל", "שִׁלְשׁוֹם", "מֵאָז דַּבֶּרְךָ", הֲרֵי שְׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה גַּמִּין רִבּוּיִין הַם, הֲרִי שִׁשָּׁה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁאָמַר לוֹ זֹאת עוֹד: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", עַד שֶׁחָרָה בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו (שמו"ר ג, יד). וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אַהֲרֹן אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל הֵימֶנּוּ וְנָבִיא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרָיִם" (שמ"א ב, כז), הוּא אַהֲרֹן. וְכֵן: "וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ, ה - ז), וְאוֹתָהּ נְבוּאָה לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרָה (תנחומא שמות, כז).
כְּבַד פֶּה – בִּכְבֵדוּת אֲנִי מְדַבֵּר, וּבִלְשׁוֹן לַעֵז בלב"א[8].
(יא) מִי שָׂם פֶּה וְגוֹמֵר – מִי לִמֶּדְךָ לְדַבֵּר, כְּשֶׁהָיִיתָ נִדּוֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה עַל הַמִּצְרִי?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם – מִי עָשָׂה פַּרְעֹה אִלֵּם, שֶׁלֹּא נִתְאַמֵּץ בְּמִצְוַת הֲרִיגָתְךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו חֵרְשִׁים, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּצַוּוֹתוֹ עָלֶיךָ? וְאֶת אִסְפָּקֻלָטוּרִין הַהוֹרְגִים, מִי עֲשָׂאָם עִוְּרִים, שֶׁלֹּא רָאוּ כְּשֶׁבָּרַחְתָּ מַן הַבִּימָה וְנִמְלַטְתָּ?
הֲלֹא אָנֹכִי – שֶׁשְּׁמִי ה' – עָשִׂיתִי כָּל זֹאת (תנחומא שמות, י).
(יג) בְּיַד תִּשְׁלַח – בְּיַד מִי שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ, וְהוּא אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ. אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד (פדר"א פרק מ); יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה.
(יד) וַיִּחַר אַף – "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם", וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַל יְדֵי אוֹתוֹ חֲרוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי", שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן, אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דה"א כג, יד) (זבחים ק"ב ע"א).
הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ – כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרַיִם.
וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ – לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה. וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב (שבת קל"ט ע"א).
טז וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹהִֽים[11]׃
(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ – בִּשְׁבִילְךָ יְדַבֵּר אֶל הָעָם. וְזֶה יוֹכִיחַ עַל כָּל לְךָ וְלִי וְלוֹ וְלָכֶם וְלָהֶם הַסְּמוּכִים לְדִבּוּר, שֶׁכֻּלָּם לְשׁוֹן עַל הֵם.
יִהְיֶה לְךָ לְפֶה – לְמֵלִיץ, לְפִי שֶׁאַתָּה כְּבַד פֶּה.
לֵאלֹהִים – לְרַב וּלְשַׂר.