ויקרא פרק יט

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ב דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(ב) דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל. מפני שרוב גופי תורה תלויין בה:

[ביאור דברי רש"י אלו: שיחת שבת פ' קדושים ו אייר תשכ"ה דבר מלכות קדושים תשע"ט, ע' 10 ואילך]

קדשים תהיו - הוו פרושים מן העריות, ומן העבירה. שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה. "אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם". (ויקרא כא, ז - ח). "ולא יחלל זרעו, אני ה' מקדשו" (ויקרא כא, טו). "קדושים יהיו, אשה זונה וחללה וגו'" (ויקרא כא ו - ז):

ג אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(ג) איש אמו ואביו תיראו - כל אחד מכם תיראו אביו ואמו. זהו פשוטו. ומדרשו, אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר, "תיראו", הרי כאן שנים. אם כן למה נאמר "איש"? שהאיש סיפק בידו לעשות, אבל אשה רשות אחרים עליה:

אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב. לפי שגלוי לפניו, שהבן ירא את אביו יותר מאמו. ובכבוד הקדים אב לאם. לפי שגלוי לפניו, שהבן מכבד את אמו יותר מאביו. מפני שמשדלתו בדברים:

ואת שבתתי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב, לומר, אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך "חלל את השבת", אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצות:

אני ה' אלהיכם - אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא? לא ישב במקומו. ולא ידבר במקומו. ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד? מאכיל ומשקה. מלביש ומנעיל. מכניס ומוציא:

ד אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(ד) אל תפנו אל האלילם - לעבדם. אלילים - לשון, אַל, כלא הוא חשוב:

ואלהי מסכה - תחילתן אלילים הם, ואם אתה פונה אחריהם, סופך לעשותן אלהות:

לא תעשו לכם - לא תעשו לאחרים, ולא אחרים לכם.

ואם תאמר לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכם? הרי כבר נאמר, (שמות כ, ג) "לא יהיה לך", לא שלך ולא של אחרים:

[ספר המצוות מל"ת י] [ספר המצוות מל"ת ג]

ה וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַֽיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃

(ה) וכי תזבחו וגו' - לא נאמרה פרשה זו אלא ללמד, שלא תהא זביחתן אלא על מנת להיאכל בתוך הזמן הזה. שאם לקבוע להם זמן אכילה, הרי כבר נאמר (ויקרא ז, טז) "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו וגו'":

לרצנכם תזבחהו - תחילת זביחתו, תהא על מנת נחת רוח, שיהא לכם לרצון. שאם תחשבו עליו מחשבת פסול, לא ירצה עליכם לפני:

לרצנכם - אפיימנ"ט [פיוס]. זהו לפי פשוטו. ורבותינו למדו (חולין יג, א), מכאן, למתעסק בקדשים, שפסול. שצריך שיתכוון לשחוט:

ו בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵֽאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃

(ו) ביום זבחכם יאכל - כשתזבחוהו, תשחטוהו על מנת לאוכלו בזמן שקבעתי לכם כבר:

[רש"י ברכות ט, א] [תלמוד פסחים ג, א]

ז וְאִ֛ם הֵֽאָכֹ֥ל יֵֽאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵֽרָצֶֽה׃

(ז) ואם האכל יאכל וגו' - אם אינו עניין לחוץ לזמנו, שהרי כבר נאמר (ויקרא ז, יח) "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו'". תנהו עניין, לחוץ למקומו. יכול יהיו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר (שם), "והנפש האוכלת ממנו עונה תשא". "ממנו", ולא מחברו. יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו:

פגול - מתועב. כמו, (ישעיה סה, ד) "ומרק פגולים כליהם":

[רש"י בראשית טו, יא]

ח וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֹנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ׃

(ח) ואכליו עונו ישא - בנותר גמור הכתוב מדבר, ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ למקומו, שכבר מיעטו הכתוב. וזהו בנותר גמור מדבר. ובמסכת כריתות (ה, א) למדוהו מגזירה שוה:

[לסיכום: האוכל נותר בכרת. מחשבת פיגול חוץ לזמנו, האוכלו בכרת אבל מחשבת פיגול חוץ למקומו האוכלו אינו ענוש כרת]

ט וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָֽׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃

(ט) לא תכלה פאת שדך - שיניח פאה בסוף שדהו:

ולקט קצירך - שבלים הנושרים בשעת קצירה, אחת או שתים. אבל שלש, אינן לקט:

י וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(י) לא תעולל - לא תיטול עוללות שבה, והן ניכרות. איזהו עוללות? כל שאין לה לא כתף ולא נטף:

ופרט כרמך - גרגרי ענבים הנושרים בשעת בצירה:

אני ה' אלהיכם - דיין להיפרע, ואיני גובה מכם אלא נפשות. שנאמר, (משלי כב - כג) "אל תיגזל דל וגו' כי ה' יריב ריבם וגו'":

יא לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ^[1] וְלֹֽא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ׃

(יא) לא תגנבו - אזהרה לגונב ממון. אבל לא תגנוב (שמות כ יג) שבעשרת הדברות, אזהרה לגונב נפשות. דבר הלמד מענינו, דבר שחייבין עליו מיתת בית דין:

ולא תכחשו - לפי שנאמר: (ויקרא ה כב) "וכחש בה", משלם קרן וחומש. למדנו עונש. אזהרה מנין? תלמוד לומר: "ולא תכחשו":

ולא תשקרו - לפי שנאמר (שם) "ונשבע על שקר", ישלם קרן וחומש. למדנו עונש. אזהרה מנין? תלמוד לומר: "ולא תשקרו":

לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו - אם גנבת, סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להישבע לשקר:

יב וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה^[2]׃

(יב) ולא תשבעו בשמי - למה נאמר? לפי שנאמר (שמות כ, ז) "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא", יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד, מנין לרבות כל הכינויין? תלמוד לומר: "ולא תשבעו בשמי לשקר", כל שם שיש לי:

[רש"י שמות ו, ב] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת רמד] ספר המצוות להרמב"ם מל"ת סג]

יג לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃

(יג) לא תעשק - זה הכובש שכר שכיר:

לא תלין - לשון נקבה, מוסב על הפעולה:

עד בקר - בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה החמה, לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כד, טו) "ולא תבוא עליו השמש", מדבר בשכיר לילה, שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום. לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות:

[רש"י דברים יט, יד] [רש"י דברים כד, יד] [ספר המצוות להרמבם מל"ת רמז]

יד לֹֽא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

(יד) לא תקלל חרש - אין לי אלא חרש. מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר (שמות כב כז): "בעמך לא תאר". ם כן למה נאמר חרש? מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים:

ולפני עור לא תתן מכשל - לפני הסומא בדבר לא תיתן עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר: "מכור שדך וקח לך חמור", ואתה עוקף עליו, ונוטלה הימנו:

ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי. לפיכך נאמר בו: "ויראת מאלהיך" המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו "ויראת מאלהיך":

[ספר המצוות מל"ת רלו] [חולין דף קלד א] [תלמוד חולין קל"חע"א]