המצווה הכ'
הציווי שנצטווינו לעשות בית לעבודה, שבו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה הפניה ובו תהיה החגיגה וההתקבצות בכל שנה, כמו שיתבאר.
והוא אמרו יתעלה: "ועשו לי מקדש" (שמות כד, ח).
ולשון ספרי:"שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק".
הנה נתבאר לך, שבניין בית הבחירה מצווה בפני עצמה.
וכבר ביארנו שהכללות הזאת כוללת פרטים, ושהמנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל נקרא "מקדש", גם אם נתייחד ציווי לכל חלק וחלק.
אבל אמרו על המזבח "מזבח אדמה תעשה-לי" (שם כ, כד) שאפשר לחשוב על פסוק זה, שהוא מצווה בפני עצמה מלבד מצוות מקדש - הרי עניינו כמו שאתאר לך:
פשטה דקרא הרי הוא מדבר בשעת התר הבמות, שהיה מותר לנו אז לעשות מזבח אדמה בכל מקום ולהקריב עליו; וכבר אמרו ע"ה, שעניין הדיבור הוא, שהוא ציווה לבנות מזבח מחובר בארץ, ושלא יהא מטלטל כמו שהיה במדבר.
והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל בפרוש פסוק זה:"כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה".
כיון שהדבר כך - הרי הוא ציווי נוהג לדורות והרי הוא מחלקי המקדש, רצוני לומר: שיבנה מזבח מן האבנים דווקא.
ובמכילתא אמרו בפרוש אמרו יתעלה:"ואם מזבח אבנים תעשה לי" אמרו: "ר' ישמעאל אומר כל-'אם' 'ואם' שבתורה רשות, חוץ משלושה - אחד מהם: ואם מזבח אבנים תעשה לי".
אמרו: "ואם מזבח אבנים" - חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: "אבנים שלמות תבנה את-מזבח ה' אלוקיך" (דברים כז, ו).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בכללם, כלומר בניין המקדש ותארו וחילוקו ובניין המזבח ומשפטיו, במסכתא שחוברה לשם כך, היא מסכת מידות.
וכן נתבאר תואר המנורה והשולחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם בהיכל בגמרא מנחות ויומא.
Download Here
המצווה הקפ"ג
הציווי שנצטווינו לתן ערים ללויים לדור בהן, כיון שאין להם חלק בארץ. והוא אמרו יתעלה: "ונתנו ללויים וגו' ערים לשבת" (במדבר לה, ב). וגם ערים אלו, כלומר: ערי הלויים, הן ערי מקלט וקולטות בתנאים המיוחדים להן, כמו שנתבאר במכות.
Download Here
המצווה הקס"טהאזהרה שהזהר כל שבט לוי מלקחת חלק בארץ ישראל. והוא אמרו יתעלה: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה" (דברים יח, א).
המצווה המשלימה ק"ע
האזהרה שהוזהר עוד כל שבט לוי, מלקחת חלק בביזה שבוזזים בשעת כבוש ארץ ישראל.
והוא אמרו יתעלה: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה". (דברים יח, א)
ולשון ספרי:"חלק בבזה, ונחלה בארץ".
אפשר לך להקשות עלי ולומר, "למה מנית שני ענינים אלו שתי מצוות, והם: האזהרה מלקחת חלק בארץ, והאזהרה מלקחת חלק בבזה.
והלא הם בלאו אחד, והרי זה לאו שבכללות, שהקדמת, שהוא נמנה לאו אחד?"
דע, שכבר נתחלק לאו זה ואמר: "ונחלה לא יהיה לו" (דברים, יח, ב), והרי הם שני לאווין בשני שמות:
האחד מהם: "לא יהיה לכהנים הלויים חלק ונחלה" והוא האזהרה מלקחת חלק בביזת הארץ.
והשני: "ונחלה לא יהיה לו", האזהרה מלקחת חלק בארץ.
וכבר נכפל הלאו, על שני ענינים אלו עצמם, בכהנים.
והוא אמרו יתעלה לאהרן: "בארצם לא תנחל, וחלק לא יהיה לך בתוכם" (במדבר יח, כ).
ובא הפירוש:"בארצם לא תנחל" - בשעת חילוק הארץ.
"וחלק לא יהיה לך בתוכם" - בבזה.
ואולי תחשוב, ששני הלאווין האלה הנזכרים בכהנים, שתי מצוות, ולפיכך ראוי למנותם.
דע, שכיון שהלאו בא באופן כללי: 'כל שבט לוי', הרי נכנסו הכהנים בכלל, ואמנם כפלו בכהנים לחיזוק העניין.
וכן כל הדומה לזה מן הכלל והפרט, אינו נכפל אלא לחיזוק ולהשלמת הדין, כיון שלא הושג הדין בשלמות מן הלאו האחד.
ואילו מנינו אמרו לאהרן: "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" נוסף על אמרו: "לא יהיה לכהנים הלויים" וגו'.
כי אז נצטרך למנות, לפי ההיקש הזה בעצמו, איסור הגרושה והחללה והזונה על כהן גדול, שלושה לאווין, נוסף על שלושת הלאווין שבאו בכל כהן בכלל, בין גדול בין הדיוט.
ואם יאמר האומר: שכך צריך למנות.
נאמר לו: שבהכרח יהיה כהן גדול בגרושה חייב שתים:
אחת, משום שהוא כהן והגרושה אסורה לו.
והשניה, משום שהוא כהן גדול, והיא אסורה עליו עוד בלאו אחר.
וכבר נתבאר בגמרא קדושין, שאינו חייב אלא אחת.
נמצא, שהלאו הכללי בלבד הוא שנמנה, וכל לאו אחר שיבוא באותו עניין בפרטות, אינו אלא ללמד איזה דין, או להשלמת העניין.
כדרך שביארנו במצווה קס"א ממצוות אלו.
ומן הסוג הזה בעצמו, האזהרה שהזהיר את הכהנים ש"לא יקרחו קרחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו, ובבשרם לא ישרטו שרטת ".(ויקרא כא, ה).
ושלושה לאווין אלו בעצמם, כבר קדמו לכל ישראל בכלל.
ואמר: "לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית" (ויקרא יט, כז).
"ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד, א).
"ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח).
ונכפלו בכהנים להשלמת הדין בלבד.
כמו שנתבאר בסוף מכות, כשנתבארו דיני שלוש המצוות האלה.
ואילו היו לאווין מיוחדים בכהנים, ולא היו להשלמת דין אלא היו מצוות נפרדות, כי אז היה הכהן חייב על כל מעשה מהם שתי מלקיות:
משום שהוא ישראלי.
ומשום שהוא כהן.
ואין הדבר כן.
אלא מלקות אחת בלבד כשאר ישראל, כמו שנתבאר במקומו.
והבן כלל זה ודעהו.
Download Here
המצווה הרכ"ח
האזהרה שהזהרנו מלמכור מגרשי הלויים והוא אמרו: "ושדה מגרש עריהם לא ימכר" (שם, לד). ואתה יודע לשון התורה שנותנים ללויים ערים ומגרש ושדה מגרש, כלומר: אלף אמה מגרש ואלפים אמה חוצה להם לשדות וכרמים, כמו שנתבאר במסכת סוטה, ובאה האזהרה ללויים מלשנות את הגבולות האלה לבל יעשו את העיר מגרש ולא המגרש עיר, ולא השדה מגרש ולא המגרש שדה, והוא אמרו: 'לא ימכר'. בא בקבלה שענינו:לא ישנה.וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף ערכין.