תעא בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכול פת ובו י"ד סעיפים:

א כל אדם אף שאינו איסטניס - אסור לו לאכול פת, דהיינו מצה עשירה (כמו שיתבאר^[1]) מתחלת שעה עשירית בערב פסח עד הלילה - כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון. ובין שהיום ארוך ובין שהיום קצר - לעולם אסור לו לאכול^[2] מתחלת רביע יום האחרון^[3] עד הלילה. ואפילו להתחיל קודם שעה עשירית אסור אם יודע שתמשוך סעודתו עד תוך שעה עשירית:

ב אבל מותר לאכול מעט פירות או מעט ירקות, בין חיין בין מבושלין או מעט תבשיל העשוי מחמשת המינים שנתבשלו במי פירות, להנוהגין היתר במי פירות או מעט בשר ודגים וגבינה וביצים וכן שאר כל המינין - שלא אסרו אלא פת בלבד שסועדת את הלב שנאמר: ולחם לבב אנוש יסעד. ומכל מקום לא התירו משאר המינים אלא מעט אבל לא ימלא כריסו מהן.

וכן יכול לשתות כל המשקין חוץ מיין - שלא ישתה ממנו מעט מפני שהוא סועד את הלב כמו פת. אבל הרבה יין יכול לשתות, מפני שכשהוא שותה הרבה ממנו הוא גורר תאות המאכל. 

ומכל מקום לא ישתה הרבה כל כך עד שיהא שבע כי בודאי הוא מקלקל תאות המאכל:

ג מי שהוא אסטניס, שאף כשהוא אוכל מעט ביום משעה עשירית ואילך לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון - אסור לו לאכול אפילו מעט משאר כל המינים:

ד קודם שעה עשירית מותר לאכול פת על דרך שנתבאר בסי' רמ"ט^[4] ומה היא הפת שיאכל שהרי חמץ אינו יכול לאכול משעה חמישית ואילך, ומצה אינו יכול לאכול כל היום מעמוד השחר ואילך - שאמרו חכמים כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו קודם שיכניסנה לחופה לברך עליה שבע ברכות, ומכין אותו מכת מרדות - הא אינו יכול לאכול אלא מצה עשירה, דהיינו שעירב בה מי פירות. שלא אסרו חכמים לאכול בערב פסח אלא מצה שאדם יכול לצאת בה ידי חובתו בלילה, אבל מצה עשירה אין יוצאין בה כמו שנתבאר בסי' תס"ב^[5], עיין שם כל פרטי דין זה:

ה אינה נקראת מצה עשירה אלא אם כן טעם המי פירות נרגש במצה אבל אם עירב בה מעט מי פירות ואין טעמן נרגש בה - אינה נקראת מצה עשירה ואסור לאכלה בערב פסח:

ו וכל זה במקומות שנוהגין לעשות מצה עשירה אבל כבר נתבאר בסימן תס"ב^[6] שבמדינות אלו אין נוהגין כלל לעשות מצה עשירה עיין שם הטעם:

ז מצה כפולה או נפוחה שנתבאר בסי' תס"א^[7] שאוסרין אותה באכילה בפסח מספק שמא נתחמצה - אף על פי כן אסור לאוכלה בערב פסח אפילו קודם שעה חמישית, שיש לחוש שמא לא נתחמצה ומצה גמורה היא ואסור לאכול מצה בערב פסח:

ח מצה שנאפית כתקונה ואח"כ נתפררה בין במים בין בשאר משקים ומי פירות ונתבשלה, אע"פ שהפרוסות קיימות בענין שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון - אף על פי כן מותר לאכלה בערב פסח קודם שעה עשירית, שהרי אין אדם יכול לצאת בה ידי חובתו בלילה כמו שנתבאר בסי' תס"א^[8].

ואם אין הפרוסות קיימות, דהיינו שאין מהם כזית בענין שמברכין עליהם בורא מיני מזונות ומעין שלש - מותר לאוכלן אף משעה עשירית ולמעלה, כיון שאין עליהם תורת פת כלל לענין ברכה^[9].

מצה שנאפית כתקונה ואח"כ נתפררה אפילו לפירורין דקין מאוד - אסור לאכול הפירורין בערב פסח, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - שעדיין תורת לחם עליהם לכל דבר כמו שנתבאר בסי' קס"ח^[10]:

ט ואם חזר ולש את הפירורין הללו ביין ושמן ושאר משקין ומי פירות ולא בשלן ולא טגנן אח"כ - יש להסתפק אם היא נקראת מצה עשירה - כי יש לומר כיון שכבר נאפית בעוני אף שאחר כך נתעשרה אף על פי כן אני קורא לה לחם עוני שבשעה שנעשית לחם דהיינו בשעת אפייה היתה בעוני, או יש לומר כיון שנתפררה ואח"כ חזר ולש אותה במי פירות הרי נשתנית ממה שהיתה ונפקע ממנה שמה הראשון ונעשית מצה עשירה - לפיכך יש להחמיר שלא לצאת בה ידי חובתו בפסח - כי שמא היא מצה עשירה וגם שלא לאוכלה בערב פסח - כי שמא אינה מצה עשירה:

י קטן או קטנה שאינן יודעין מה שמספרים להן ביציאת מצרים - מותר להאכילם מצה בערב פסח כל היום ואפילו בלילה קודם קידוש מטעם שנתבאר בסימן שמ"ג. ואע"פ שאסור להאכיל הקטן בידים דברים האסורין אפילו אינן אסורין אלא מדברי סופרים - מכל מקום דברים שאינן אסורים מחמת עצמן אלא שהוא זמן איסור, כגון מצה בערב פסח או לאכול קודם קידוש - מותר להאכילם בידים אם הם צריכין לכך, כמו שמותר להאכילם בידים ביום הכיפורים ואין מענין אותם אפילו יכולין לסבול התענית.

אבל קטן וקטנה שיש בהם דעת להבין מה שמספרים להם ביציאת מצרים בלילה, כמו שיתבאר בסי' תע"[ב]^[11] - אסור להאכילם בערב פסח שהרי נאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה וכו' בעבור זה היינו מצה ומרור המונחים לפניך - ואם התינוק מלא כריסו ממצה האיך שייך לומר לו בעבור זה:

יא יש נוהגין שלא לאכול מרור בערב פסח כדי שיאכלנו בלילה לתיאבון, וכן שלא לאכול ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון. וכן נוהגין קצת בני אדם למעט באכילת מצה ביום ראשון כדי לאכלו בליל שני לתיאבון:

יב אבל יש נוהגין להחמיר עוד שלא לאכול פירות בערב פסח או ביום ראשון של פסח - כדי לאכול חרוסת בלילה לתיאבון. ואין לחוש למנהג ההוא - כי החרוסת אין מצוה לאכלו אלא כדי לבטל הארס שבמרור שלא יזיקנו, ואדרבה אסור לאכול הרבה ממנו עם המרור וצריך לנפצו מעל המרור שלא יבטל טעם המרור ואם כן למה לא יאכל פירות בו ביום:

יג יש נוהגין להחמיר שלא לשבר או לפרר המצות בערב פסח, שמא ישכח ויאכל מהן. וגם למנהג זה אין לחוש דכיון שאינו רגיל במצה כל השנה אין חוששין שמא ישכח ויאכל. ועוד דכיון שאיסור אכילת מצה בערב פסח אינו אלא מדברי סופרים אין מחמירין בו כל כך:

יד אם התחיל לאכול מצה עשירה קודם שעה עשירית - אין צריך להפסיק כשתגיע שעה עשירית אלא יכול למשוך סעודתו עד הלילה דהיינו עד בין השמשות שהוא ספק חשיכה שאז צריך להפסיק סעודתו.

ואין צריך לברך ברכת המזון מיד אלא ימתין עד שיהיה ודאי חשיכה, מטעם שיתבאר בסי' תע"ב^[12] ואז יפרוס מפה על השולחן לכסות הפת עד לאחר קידוש מטעם שנתבאר בסימן רע"א^[13] ויאמר קידוש היום על כוס ראשון. ולא יברך עליו, כיון שהוא עומד באמצע הסעודה. ואח"כ יאמר ההגדה על כוס שני וגם כן לא יברך עליו.

(ולפי מנהג מדינות אלו שיתבאר בסי' תע"ד^[14] צריך לברך בין על כוס ראשון בין על כוס שני מטעם שיתבאר שם)

ואחר כך יברך על אכילת מצה על לחם עוני, וא"צ לברך המוציא כיון שהוא באמצע הסעודה ולא הסיח דעתו כלל מהאכילה כמו שנתבאר כל זה בסי' רע"א^[15]: