תקפה סדר התקיעות מיושב ובו י"א סעיפים:
א צריך לתקוע מעומד.
שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א), ולהלן הוא אומר: "וספרתם לכם" (ויקרא כג, טו). מה "לכם" האמור שם מעומד, כמו שנתבאר בסי' תפ"ט, אף כאן מעומד.
ולפיכך, לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל. שאין זו עמידה אלא סמיכה.
ומכל מקום, אם עבר ותקע, אפילו מיושב - יצא. ואין צריך לחזור ולתקוע מעומד.
לפי שעמידה זו אינה אלא מדברי סופרים. כמו שנתבאר בסי' ח' [סעיף ד], ובסי' תפ"ט [סעיף ד]. ע"ש:
ב השומעין התקיעות - אף על פי שעדיין לא יצאו ידי חובתן - אף על פי כן אינן צריכים לעמוד:
ג נוהגים לתקוע על הבימה, במקום שקורין. וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון. ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר:
ד קודם שיתקע, יברך מעומד: "אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר".
ולא יאמר "בקול שופר", דמשמע לציית לקול השופר.
ולמה אין מברכין: "לתקוע בשופר"?
לפי שהתקיעה אינה עיקר המצוה, אלא שמיעת קול שופר הוא עיקר המצוה.
שהרי התוקע ולא שמע קול שופר - לא יצא.
כמו ש[י]תבאר בסי' תקפ"ז, ע"ש.
ומכל מקום, אם עבר או טעה ובירך: "לתקוע בשופר", או "על תקיעת שופר" - יצא:
ה ואחר ברכה זו, יברך: "שהחיינו". לפי שהיא מצוה הבא[ה] מזמן לזמן.
ואחד התוקע לעצמו, ואחד מי שיצא ידי חובתו ותוקע להוציא אחרים ידי חובתן - מברך שתי ברכות אלו.
במה דברים אמורים, כשאין השומע יודע לברך.
אבל אם הוא יודע לברך - יברך בעצמו. ולא ישמע ממי שכבר יצא ידי חובתו.
כמו שנתבאר בסי' רע"ג [סעיף ו] ע"ש:
ו ואחר שבירך שתי ברכות אלו - יתקע: תשר"ת ג' פעמים. ותש"ת ג' פעמים. ותר"ת ג' פעמים. כמו שיתבאר בסי' תק"צ [סעיף א-ב] ע"ש.
מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר:
ביום ראשון של ראש השנה, שהוא מן התורה - צריך לתקוע. אבל לא יברך. שספק ברכות להקל.
ואם הוא ביום שני, שאינו אלא מדברי סופרים - אין צריך לתקוע. דספק דברי סופרים להקל.
טוב לתקוע בצד ימין של פיו, אם אפשר לו בכך. משום שנאמר, (זכריה ג, א) "והשטן עומד על ימינו", והתקיעה מערבבת השטן:
ז וטוב שיעמיד פה השופר למעלה. ולא יטנו לצדדים.
שנאמר: (תהילים מז, ו) "עלה אלהים בתרועה" וגו':
ח אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים כל השלשים תקיעות - יתקע אחר תחתיו.
ואם גם השני אינו יכול להשלים - ישלים אחר תחתיו. וכן לעולם.
וכולם אינם צריכים לברך. לפי שכבר נפטרו כולם בברכת הראשון.
ואפילו אם הראשון לא היה יכול לתקוע אפילו תקיעה אחת, אעפ"כ לא היתה ברכתו לבטלה, כיון שכוונתו היתה בברכתו להוציא כל השומעין. וא"כ התוקעין אחרונים, וכל הקהל ששמעו ברכתו, אינם צריכים עוד לברך.
אבל אם בא לתקוע תחתיו מי שלא שמע ברכתו - צריך לברך קודם שיתקע, שהרי הוא לא יצא בברכת הראשון:
ט במה דברים אמורים, כשתוקע זה לא יצא עדיין ידי חובתו, שלא שמע עדיין כל התקיעות.
אבל אם כבר יצא ידי חובתו, ששמע כבר כל התקיעות בבית הכנסת אחרת - אינו צריך לברך קודם שיתקע. שהרי הצבור שמעו כבר הברכה מן התוקע הראשון:
י נוהגין שהמתפלל שחרית, מקרא סדר התקיעות לפני התוקע מלה במלה, כדי שלא יטעה בתקיעותיו. ומנהג יפה הוא. ועיין בסי' תק"צ [ט"ו-י"ט]:
יא (אסור ליטול שכר לתקוע שופר בראש השנה. אפילו שכרוהו מערב יו"ט. לפי שהוא נוטל שכר יו"ט. ואסור מטעם שנתבאר בסי' ש"ו [סעיף יא].ע"ש.
ואם נטל - אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר לעולם):