צורת הדף באתר היברובוקס

המקנא לאשתו,

המקנא לאשתו - לישנא דקרא נקט, "וקנא את אשתו" (במדבר ה, יד). ולקמן בגמ' [ב' סוף ע"ב ו] (ג, א) מפרש, מאי לשון קינוי. ובמתניתין מפרש, כיצד מקנא לה: "אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני":

[במשנה כתוב, "אל תדברי", אמנם בגמרא לקמן מבואר שהקינוי הוא דוקא כשאומר "אל תסתרי"]

רבי אליעזר אומר, מקנא לה על פי שנים,

מקנא לה ע"פ שנים - אם בא להשקותה, צריך להביא שני עדים, שאמר לה בפניהם, "אל תסתרי עמו". ואם לא קינא לה בפני שנים, אינה נאסרת עליו בסתירתה, ואינו משקה:

ומשקה על פי עד אחד, או ע"פ עצמו.

ומשקה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו - ואפי' אין עדים שנסתרה, אלא עד אחד או הוא עצמו אומר, "ראיתיה שנסתרה, אחר שקינאתי לה". נאסרת בסתירה עד שתשתה. ולקמן ילפינן מקראי, שסתירתה אוסרתה עליו מספק:

רבי יהושע אומר, מקנא לה על פי שנים, ומשקה ע"פ שנים.

ר' יהושע אומר - צריך ב' עדים אף לסתירתה:

 

כיצד מקנא לה?

אומר לה בפני שנים, אל תדברי עם איש פלוני, ודברה עמו,

ודברה עמו - שלא במקום סתר:

[כנ"ל מהגמרא לקמן שמדובר שאמר לה אל תסתרי, ולא עברה על קינויו בזה שדברה עמו שלא במקום סתר]

עדיין היא מותרת לביתה,

עדיין מותרת לביתה - לשמש עם בעלה:

[עיין לקמן ה, ב שרש"י חוזר ומבאר כמה קטעים ממשנה זו]

ומותרת לאכול בתרומה.

ומותרת בתרומה - אם אשת כהן היא:

נכנסה עמו לבית הסתר, ושהתה עמו כדי טומאה,

כדי טומאה - כדי העראה:

[זה התחלת ביאה, כדלקמן בגמרא]

אסורה לביתה,

אסורה לביתה - מספק. כדילפינן לקמן (דף כח, א) שלשה "ונטמאה" אמורים בפרשה. (במדבר ה,). "וקנא את אשתו והיא נטמאה".  "ונסתרה והיא נטמאה". "תחת אישה ונטמאה". אחד, שאסורה לבעל. ואחד שאסורה לבועל, אם ימות בעלה או יגרשנה. ואחד שאסורה לתרומה:

ואסורה לאכול בתרומה.

ואם מת,

ואם מת - קודם שהשקה, ואין לו בנים, והיא זקוקה ליבם:

חולצת ולא מתייבמת:

חולצת - לינשא לשוק ולא מתייבמת. ובגמרא יליף לה:

 

גמרא

מכדי, תנא מנזיר סליק,

מכדי תנא מנזיר קא סליק - כן סדר המשנה, סוטה אחר נזיר:

מאי תנא, דקא תנא סוטה?

מאי תנא דתנא סוטה - מאי תנא בנזירות דדמי לסוטה, דתנא סוטה בתרה?:

כדרבי.

דתניא: "רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה,

בקלקולה - בניוולה ובבשתה. שמנוולין אותה. כדקתני מתני' (לקמן דף ז, ב) "קושר חבל למעלה מדדיה":

יזיר עצמו מן היין".

יזיר עצמו מן היין - שהיין מביא לידי קלות ראש, והוא גרם לה:

וליתני סוטה, והדר ליתני נזיר?

וליתני סוטה והדר נזיר - שכך היא סמיכת פרשתייהו:

איידי דתנא כתובות, ותנא "המדיר", תנא נדרים.

ותנא המדיר - פרק הוא בכתובות, "המדיר את אשתו". ואיידי דאיירי בנדרים, תנא נדרים אחר כתובות. ואיידי דתנא נדרים, תנא נזיר בתרה. - שאף הנזירות באה על ידי נדר - והדר תנא סוטה בתרה:

ואיידי דתנא נדרים, תנא נזיר, דדמי לנדרים.

וקתני סוטה כדרבי:

"המקנא", דיעבד, אין. לכתחילה, לא.

לכתחילה לא - מדלא תני, "רבי אליעזר אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים":

קסבר תנא דידן, אסור לקנאות.

אסור לקנאות - שמביא עצמו לידי תגר, ואת אשתו לידי ניוול, ואפי' היא טהורה:

 

א"ר שמואל בר רב יצחק, כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה,

כי פתח - כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה:

 

אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו.

מזווגין אשה לפי מעשיו - צנועה לצדיק, ופרוצה לרשע:

שנאמר, (תהילים קכה, ג) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים".

כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק:

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, וקשין

וקשין - לפני המקום:

לזווגן,

לזווגם - הנך דלפי מעשיו:

כקריעת ים סוף.

כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית:

 

שנאמר, (תהילים סח,ז) "אלהים מושיב יחידים ביתה,

מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית:

מוציא אסירים בכושרות".

מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר. לא חמה ולא צינה. מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים:

איני?

איני - מי הוי זיווג לפי רשע וזכות! והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו? ואם תאמר הכל גלוי לפניו? הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כדאמר במסכת נדה (דף טז, ב) "מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו, טיפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים:

 

והא אמר רב יהודה אמר רב, "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת:

'בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני'"?

לא קשיא.

הא, בזוג ראשון,

זוג ראשון - לפי המזל:

הא, בזוג שני:

זוג שני - לפי מעשיו, וקשה לזווגן, לפי שאינה בת זוגו:

 

ר"א אומר מקנא לה על פי שנים וכו': עד כאן לא פליגי, אלא בקינוי וסתירה,

עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה - כלומר, עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים, אלא בקינוי לר"א, ובסתירה לר' יהושע:

 

אבל בטומאה, עד אחד מהימן.

אבל בטומאה - אם יש עדים בקינוי וסתירה, ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה, נאמן, ואינה שותה. אלא יוצאה בלא כתובה. ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה:

 

ותנן נמי, "עד אחד אומר, אני ראיתי שניטמאת, לא היתה שותה".

שנטמאת - באותה סתירה:

מדאורייתא מנלן דמהימן עד אחד?

מנלן דמהימן עד אחד - בטומאה של סתירה אחר קינוי:

דתנו רבנן, (במדבר ה, יג) "ועד אין בה", בשנים הכתוב מדבר.

ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר - וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו, אלא עד א'. וקרא בטומאה קמישתעי, "ושכב איש אותה שכבת זרע", ועדים שנים אין בה אלא א'. "והיא לא נתפשה", לא נאנסה. וממילא שמעינן דמהימן. מדכתיב, "והיא לא נתפשה", להחמיר  ליה בא הכתוב, לדונה כמזידה. ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן. דקאמר, "ומעלה בו מעל ושכב איש אותה". ואין מעיד בדבר, אלא זה. [עי' ברש"י לקמן ב, ב ד"ה הא מדכתיב] ולקמן (דף ג) מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב. דכתיב בתריה, "ועבר עליו רוח קנאה" וגו' ודרשינן ליה לקמן, "שכבר עבר":

או אינו אלא אפילו באחד?

או אינו אלא אחד - דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה. ולקמן פריך אלא במאי מיתסרא? דקאמר קרא, "והיא לא נתפשה", אלמא פשיטא דנטמאת, מדמהדר בתר אונס ורצון:

ת"ל, (דברים יט, טו) "לא יקום עד אחד באיש".

ת"ל לא יקום עד א' וגו' - מהאי קרא שמעינן, דכל "עד" האמור בתורה, שנים הם, כדמפרש ואזיל: