MAMAR MAYIM RABIM
מאמר מים רבים
[המאמר הוא משבת פ' נח תקסח, שנאמר בשקלאוו]
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. (שיר השירים ח, ז)[1]
הנה "מים רבים" הם כל טרדות הפרנסה[2] והמחשבות שבעניני עוה"ז כו'.
ועם כל זה "לא יוכלו לכבות את האהבה", שהוא בחינת האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע, מבחינת נפש האלקית.
שטבעה, לעלות וליכלל תמיד למעלה, כשלהבת העולה מאליה.
כמו שכתוב לעיל מיניה: "רשפיה רשפי אש שלהבת יה" (שיר השירים ח, ו). שהוא בחינת שלהבת הבאה מלמעלה, שהיא הנפש האלקית.
שקודם התלבשותה בגוף הגשמי היתה נהנית מזיו השכינה, והיתה מיוחדת בתכלית היחוד בא"ס ב"ה. ולזאת, גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים, שהן הנקראים: "מים רבים", עם כל זה לא יוכלו לכבותה, מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה, לעלות וליכלל למעלה.
ואדרבה, על ידי התלבשותה במים רבים הנזכרים לעיל, יכולה להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעולם הזה, כאשר יתבאר:
והנה בחי' מים רבים הנזכרים לעיל: נקראים "מי נח".
וכמו שכתוב (ישעי' נד, ט) "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך".
(עיין בספר עיר גבורים).
כי הנה "נח" הוא "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שביתה, כאדם השובת ממלאכתו.
וכמו שכתוב, "וישבת ביום השביעי". ותרגומו: "ונח ביומא שביעאה כו'".
ומה שכתוב "נח, נח" ב' פעמים? - הם, נייחא דעילאי, ונייחא דתתאי.
שהוא בחי' שבת תתאה, ושבת עילאה, שיהיה לעתיד, שנקרא: "יום שכולו שבת". משא"כ שבת תתאה, אינו כולו שבת, כאשר יתבאר.
כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול, שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים, למה הוצרך לבחינת רעש גדול כזה, הלא ברגע א' היה ביכולת ה' להעבירם, אף בלא המבול?
אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ. שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס" ונתקלקלה מאד, והיה נצרך לטהרה.
ולזאת בא המבול דוקא, שהוא בחינת מים, בכדי לטהר את הטמאים. שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה, שהיא מטהרת את הטמא. כמו כן היה המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ.
וכמו שכתוב, (יחזקאל לו) "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם" כו'.
ולזאת נקראים: "מי נח" שנעשה מזה נייחא דרוחא כו'.
והנה שעבוד הפרנסה נקרא גם כן: "מי נח". וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, שבחר לו אברהם אבינו שעבוד נגד גיהנם.
שכמו שאי אפשר להנשמה לבא בגן עדן ליהנות מזיו השכינה עד שתרד קודם לכן בגיהנם. וכמו שאמרו גבי אחר: "מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי". וגם, לטבול בנהר דינור, כמו שכתוב במקום אחר.
כמו כן, על ידי שעבוד יכולים לעלות למעלה מעלה, למדרגה היותר גבוה.
והנה שעבוד אין הפירוש מה שיש עלינו עתה מלך, ושנוטל מאתנו מס. שגם בזמן בית המקדש היה עלינו מלך ישראל, והמס היה ביותר. כידוע, שחלק עשירי הוצרך כל אחד ליתן.
אלא הכוונה היא, שבזמן שבית המקדש היה קיים היה נמשך ברכה והשפעה עצומה, עד שארץ ישראל היתה: "ארץ זבת חלב ודבש כו'" שלא על פי הטבע כלל, כמו שכתוב בגמרא סוף מסכת כתובות, ולא היה כלל דאגות וטרדת הפרנסה.
ועתה, יש לכל אחד ואחד יגיעות וטרדת הפרנסה, לעסוק בעניני עולם הזה הגשמי, והוא בחי' מים רבים הנזכרים לעיל, שנקראים: "מי נח", שהוא בחינת "נייחא דרוחא".
לפי שעל ידי בחינת מים רבים הנזכרים לעיל, מתעלית הנשמה למדרגה היותר גבוה מקודם התלבשותה כו', שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העוה"ב". לפי שהוא בחינת יתרון האור מתוך החושך דוקא. שהוא בחינת אתכפייא סט"א, ואתהפכא חשוכא כו'.
שכשעוסק כל היום בענינים גשמיים בטרדת הפרנסה, שהם הנקראים חשך, ומתבונן אחר כך בתפלה, איך ש"אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה" כו'. שהם המזלות, שהם המשפיעים חיות כל עולם הזה.
וכמו שכתוב: (דברים לג, יד) "וממגד תבואות שמש וממגד גרש כו'".
והמזלות הם מקבלים מע' שרים, והשרים מקבלים משמרי אופנים, והם מקבלים מהמלאכים, וגבוה מעל גבוה, עד שכולם מקבלים מבחינת מלכותו יתברך. וכמו שכתוב, "מלכותך מלכות כל עולמים". שמהווה את כל העולמות מאין ליש ממש. והוא רק בחינת זיו השכינה בלבד.
שאינו אלא בחינת זיו והארה בעלמא בלבד לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביכול, שהוא בבחי' א"ס ממש, היה הוה ויהיה, בלי שינוי ממש. וכמאמר: "אתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנבר כו'".
ואחרי התבוננות כל הנזכר לעיל בעומק הדעת, תתעורר נפשו בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה כרשפי אש, לצאת מתוך החשך והעלם הגשמי הזה, ורק לדבקה בו יתברך.
וכמו שכתוב: (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו'".
שלא יחפוץ כלל, לא בגן עדן התחתון ולא בגן עדן העליון, שהם רק בחינת זיו והארה בלבד. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה". כי אם לדבקה בו יתברך, ליכלל בבחינת מהותו ועצמותו יתברך. ונק' בזוהר הקדוש "לאשתאבא בגופא דמלכ כו'".
ונק' בחי' אהבה זו, בחינת: "תשובה", שהוא בחילא יתיר. שבאה דוקא מתוך החשך, שהיה עוסק רק בענינים גשמיים והבלי עולם. לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא.
ונק' אהבה זו בחי': "בכל מאדך", שהוא בלי גבול ממש, שבאה דוקא מן ההפוך, שהוא החשך.
וכמו שכתוב: "'טוב' זה מלאך חיים, '(טוב) מאד', זה מלאך המות".
שע"י ההפוך והחשך דוקא, שהוא בחי' נפש הבהמית, יכולים לבא לבחי' אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול ממש.
והיינו, לפי שבשרשה למעלה מעלה, שורש נפש הבהמית גבוה יותר מבחינת נפש האלקית.
וכמ"ש: (בראשית לו, לא) "ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבני ישראל", שהוא בחי' נפש האלקית.
רק שעל ידי שבירת הכלים, נפלו למטה מטה. כמו שכתוב "וימלך וימ כו'".
אבל בשרשם, הם למעלה מעלה מבחי' נפש האלקית. ולזאת, גם כמו שנפלו למטה יש להם תגבורת על נפש האלקית, מפני ששרשם הוא מבחינת מלוכה, שהוא בחי' התנשאות כו'.
וגם האדם מקבל חיות מבחינת בהמות ומאכלים, ובלעדם אינו יכול לחיות. מה שאין כן המאכלים אינם צריכים אל האדם.
וכל זה, מפני שבשרש שרשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחינת הנשמות.
ולזאת, על ידי ירידת והתלבשות נפש האלקית בנפש הבהמית דוקא, לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בענינים גשמיים, שהם הנקראים "מים רבים" הנזכרים לעיל, יכולה לבא לבחינת אהבת "בכל מאדך", שהוא בלי גבול כנזכר לעיל. שהיא מדרגה היותר גבוה, מהיותה קודם ירידתה בגוף, שהיתה רק נהנית מזיו השכינה כו'.
והיינו על ידי אתכפייא ואתהפכא חשוכא דוקא, שהוא בחינת, "יתרון האור שמתוך החשך" כנזכר לעיל.
לפי ששרשם למעלה, גבוה ממדרגת נפש האלקית כנזכר לעיל. רק שנפלו למטה, כמו שכתוב "וימלך וימת" כו'. וע"י אתכפייא נעשה תחיית המתים.
ובשבת הוא בחי' שביתה ממלאכה ונייחא דרוחא, שהוא עליית העולמות למעלה. כאדם השובת ונח ממלאכתו.
כמו כן הוא בחינת טרדת ועסק הפרנסה בענינים גשמיים, שנקראים: "מים רבים", כשמתהפכים ועולים אחר כך בבחינת אלקות על ידי התפלה כנזכר לעיל, נקרא בחינה זו, בחינת "נייחא דרוחא", שהוא בחינת שבת כנזכר לעיל. כידוע שכל תפלה מו' ימי המעשה היא הארה מבחינת שבת כנזכר לעיל.
אך כל זה הוא שבת תתאה. ויש עוד בחי' שבת עילאה. שהוא מה שיהיה לעתיד, שנקרא "יום שכולו שבת".
וזהו: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ". כי הנה אף שהם באו לטהר, אך לא בכל זמן צריך טהרה כ"כ.
"כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". כי הנה אף שמבואר למעלה, שעל ידי בחינת "מים רבים" הנזכרים לעיל נעשה יתרון אור כו', שהוא בחינת אהבת "בכל מאדך" כנזכר לעיל.
עם כל זה יש עוד בחינת אהבה רבה הבאה מלמעלה, שהיא למעלה מעלה אף מבחי' האהבה שבאה על ידי מים רבים הנזכרים לעיל.
והוא מה שכתוב, "וימינו תחבקני" כו'. ובחינת האהבה זו, יתגלה לעתיד.
וכמו שכתוב (ישעי' נד) "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט" כו'.
שהוא בחי' חסד עליון ואהבה רבה הבאה מלמעלה, להיות: "וימינו תחבקני".
(וזהו (שם נב) "וגבה מאד". שבחינת "בכל מאדך" יהיה מבחינה גבוה יותר כו'):