בראשית פרק יב
א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ[1]׃
(א) לך לך - להנאתך ולטובתך. ושם "אעשך לגוי גדול", כאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד, שאודיע טבעך בעולם:
מארצך - והלא כבר יצא משם עם אביו, ובא עד לחרן? אלא כך אמר לו, התרחק עוד משם, וצא מבית אביך:
אשר אראך - לא גלה לו הארץ מיד. כדי לחבבה בעיניו. ולתת לו שכר, על כל דבור ודבור. כיוצא בו, (בראשית כב,ב) "את בנך את יחידך, אשר אהבת, את יצחק". כיוצא בו: (שם) "על אחד ההרים, אשר אומר אליך". כיוצא בו, (יונה ג, ב) "וקרא עליה את הקריאה, אשר אנכי דובר אליך"[2]:
ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל[3] וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔[4] וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה[5]׃
(ב) ואעשך לגוי גדול - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים. ממעטת פריה ורביה. וממעטת את הממון. וממעטת את השם. לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו. שהבטיחו: על הבנים. ועל הממון. ועל השם. (ס"א וזהו, "ואגדלה שמך", הריני מוסיף אות על שמך. שעד עכשיו שמך "אברם", מכאן ואילך, "אברהם". ואברהם עולה רמ"ח, כנגד איבריו של אדם. ברש"י ישן):
ואברכך - בממון. ב"ר:
והיה ברכה - הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו בידי: ברכתי לאדם, ונח[6]. ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. ב"ר. ד"א. "ואעשך לגוי גדול" - זהו שאומרים: "אלהי אברהם", "ואברכך" - זהו שאומרים: "אלהי יצחק", "ואגדלה שמך" - זהו שאומרים: "אלהי יעקב". יכול יהיו חותמין בכולן? ת"ל: "והיה ברכה" - בך חותמין, ולא בהם:
ג וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ[7] וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָֽה׃
(ג) ונברכו בך - יש אגדות רבות. וזהו פשוטו. אדם אומר לבנו, תהא כאברהם. וכן כל, "ונברכו בך", שבמקרא. וזה מוכיח: (בראשית מח, כ) "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה":
ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵֽחָרָֽן[8]׃
ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
(ה) אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים. ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. (לכך כתיב, "אשר עשו") ופשוטו של מקרא. עבדים ושפחות שקנו להם. כמו, (בראשית לא, א) "עשה את כל הכבוד הזה". (לשון קנין) (במדבר כד, יח) "וישראל עושה חיל". לשון קונה וכונס[9]:
ו וַיַּֽעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙[10] בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃
(ו) ויעבר אברם בארץ - נכנס לתוכה:
עד מקום שכם - להתפלל על בני יעקב. כשיבאו להלחם בשכם:
אלון מורה - הוא שכם. הראהו הר גריזים, והר עיבל, ששם קבלו ישראל שבועת התורה:
והכנעני אז בארץ - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם. שבחלקו של שם נפלה. כשחלק נח את הארץ לבניו. שנאמר, (בראשית יד, יח) "ומלכי צדק מלך שלם"[11]. לפיכך, (פסוק ה) "ויאמר אל אברם, לזרעך אתן את הארץ הזאת". עתיד אני להחזירה לבניך, שהם מזרעו של שם[12]:
ז וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את[13] וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃
(ז) ויבן שם מזבח - על בשורת הזרע. ועל בשורת א"י.
ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם[14] הָהָ֗רָה[15] מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
(ח) ויעתק משם - אהלו[16]:
מקדם לבית אל - במזרחה של בית אל. נמצאת בית אל במערבו. הוא שנאמר, "בית אל מים":
אהלו - "אהלה", כתיב. בתחלה נטה את אהל אשתו, ואח"כ את שלו. ב"ר:
ויבן שם מזבח - נתנבא, שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, והתפלל שם עליהם:
ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ[17] הַנֶּֽגְבָּה[18]׃ {פ}
(ט) הלוך ונסוע - לפרקים יושב כאן חדש או יותר, ונוסע משם, ונוטה אהלו במקום אחר. וכל מסעיו, "הנגבה". ללכת לדרומה של א"י. והוא לצד ירושלים. (פי' ירושלים היתה באמצע העולם, וסוף ארץ ישראל. כן פי' בישעי') שהיא בחלקו של יהודה. שנטלו בדרומה של א"י. הר המוריה, שהיא נחלתו. בב"ר[19]:
י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙[20] לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃
(י) רעב בארץ - באותה הארץ לבדה. לנסותו, אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה. שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה[21]:
יא וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃
(יא) הנה נא ידעתי - מ"א. עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה. ד"א. מנהג העולם, שע"י טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופיה. ופשוטו של מקרא, הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך. "ידעתי" זה ימים רבים "כי יפת מראה את", ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים, ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו, (בראשית יט, ב) "הנה נא אדוני, סורו נא":
יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃
יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃