כג וְכִֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַֽאֲכָ֔ל וַֽעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ^[1] אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים^[2] לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל׃

(כג) וערלתם ערלתו - ואטמתם אטימתו. יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו:

שלש שנים יהיה לכם ערלים - מאימתי מונה לו? משעת נטיעתו. יכול אם הצניעו, לאחר שלוש שנים יהא מותר? תלמוד לומר: "יהיה", בהוויתו יהא:

[רש"י שמות ו, יב] [לקו"ש ח"ז קדושים שיחה א] [לקוטי תורה קדושים]

כד וּבַשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ת יִֽהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַֽיהוָֽה׃

(כד) יהיה כל פריו קדש - כמעשר שני שכתוב בו (ויקרא כז, ל) "וכל מעשר הארץ וגו' קדש לה'". מה מעשר שני אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון, אף זה כן. ודבר זה, הלולים לה' הוא, שנושאו שם לשבח ולהלל לשמים:

[רמב"ם ספר המצוות מע קיט]

כה וּבַשָּׁנָ֣ה הַֽחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבֽוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(כה) להוסיף לכם תבואתו - המצווה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף לכם תבואתו, שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות. היה רבי עקיבא אומר: דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר: להוסיף לכם תבואתו":

אני ה' - אני ה', המבטיח על כך, ונאמן לשמור הבטחתי:

כו לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַֽחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃

(כו) לא תאכלו על הדם - להרבה פנים. נדרש בסנהדרין (סג א): אזהרה שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים. ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה. ועוד הרבה:

לא תנחשו - כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך:

ולא תעוננו - לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת:

[ברכות י, ב] [שו"ע אדה"ז פט, ה] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת לג]

כז לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹֽאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃

(כז) לא תקפו פאת ראשכם - זה המשווה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו, ונמצא הקף ראשו עגול סביב, שעל אחורי אוזניו עקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה:

פאת זקנך - סוף הזקן וגבוליו. והן חמש: שתים בכל לחי ולחי. למעלה אצל הראש שהוא רחב ויש בו שתי פאות. ואחת למטה בסנטרו מקום חבור שני הלחיים יחד:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"ע] [רש"י ויקרא כא, ה]

כח וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

(כח) ושרט לנפש - כן דרכן של אמוריים להיות משרטין בשרם כשמת להם מת:

וכתבת קעקע - כתב המחוקה ושקוע, שאינו נמחק לעולם. שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם:

קעקע - לשון (במדבר כה, ד) והוקע אותם. (שמואל ב כא ו) והוקענום. תוחבין עץ בארץ ותולין אותם עליהם, ונמצאו מחוקין ותחובין בקרקע, פורפויינ"ט בלע"ז [נעוץ]:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"ע] [רש"י ויקרא כא, ה]

כט אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹֽא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָֽלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃

(כט) אל תחלל את בתך להזנותה - במוסר בתו פנויה לביאה שלא לשם קידושין:

ולא תזנה הארץ - אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותן במקום אחר ולא בארצכם. וכן הוא אומר (ירמיה ג, ג) וימנעו רביבים וגו':

ל אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

(ל) ומקדשי תיראו - לא יכנס בהר הבית: לא במקלו, ולא במנעלו, ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ואף על פי שאני מזהירכם על המקדש, "את שבתותי תשמורו", אין בנין בית המקדש דוחה שבת:

[ספר המצות מ"ע עט]

לא אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(לא) אל תפנו אל האבת - אזהרה לבעל אוב וידעוני. בעל אוב, זה פיתום המדבר משחיו. וידעוני, מכניס עצם חיה ששמה "ידוע" לתוך פיו, והעצם מדבר:

אל תבקשו - להיות עסוקים בם, שאם תעסקו בם, אתם מיטמאין לפני, ואני מתעב אתכם:

אני ה' אלוהיכם - דעו את מי אתם מחליפין במי:

[ספר המצות מל"ת ח] [ספר המצות מל"ת ט]

לב מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָֽדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּֽאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ {ס}

(לב) מפני שיבה תקום - יכול זקן אשמאי? תלמוד לומר: "זקן", אין זקן אלא שקנה חכמה:

והדרת פני זקן - איזהו הדור? לא ישב במקומו. ולא ידבר במקומו. ולא יסתור את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? לכך נאמר: "ויראת מאלהיך", שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא. וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלוהיך:

[ספר המצוות מ"ע ר"ט] [לקוטי תורה קדושים]