ומה הסוקל, אינו נסקל,
ומה הסוקל אינו נסקל - עדים שלא הוזמו עד שנהרג הנדון, ואח"כ הוזמו - אין נהרגין.
כדאמרינן בפרקין: (דף ה) "הרגו אין נהרגין", דכתיב, "כאשר זמם", ולא כאשר עשה:
הבא לסקול ולא סקל, אינו דין שלא יסקל?
הבא לסקול ולא סקל - שהוזם עד שלא נהרג הנדון:
אלא מחוורתא, כדשנינן מעיקרא:
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות כו':
מנא הני מילי?
אמר ר"ל: דאמר קרא, (דברים יט, ה) "הוא ינוס אל אחת הערים", הוא, ולא זוממין.
ר' יוחנן אומר: ק"ו, ומה הוא שעשה מעשה במזיד, אינו גולה,
הוא שעשה מעשה במזיד אינו גולה - ההורג שעשה מעשה, אם במזיד עשאו, אינו גולה. ואפילו בזמן שאינו נהרג, כגון במזיד בלא התראה:
הן שלא עשו מעשה במזיד, אינו דין שלא יגלו?!
הם שלא עשו מעשה - אלא דיבור בעלמא ובמזיד העידו, אינו דין שלא יגלו על המזיד:
והיא נותנת?
ומקשינן לרבי יוחנן והיא הנותנת - המדה הזאת שהבאת לפטרן, היא הנותנת להם חובת גלות הוא. לפי שעושה מעשה, אם במזיד עשאו אינו גולה, דלא תהוי ליה כפרה:
הוא שעשה מעשה במזיד, לא ליגלי. כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה.
הן, שלא עשו מעשה במזיד, נמי ליגלו, כי היכי דליהוי להו כפרה?
הם שלא עשו מעשה יגלו - על זדונן כי היכי כו':
אלא מחוורתא כדר"ל.
אמר עולא, רמז לעדים זוממין מן התורה מנין?
רמז לעדים זוממין - שלוקין. עדי בן גרושה או עדי גלות, שפטרם הכתוב מדין הזמה, מנין שהן לוקין?
ולקמיה פריך, תיפוק ליה מ"לא תענה"?:
רמז לעדים זוממין?!
והא כתיב, (דברים יט, יט) "ועשיתם לו כאשר זמם"?
אלא רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה, מנין?
דכתיב, (דברים כה, א) "והצדיקו את הצדיק, והרשיעו את הרשע",
(דברים כה, ב) "והיה אם בן הכות הרשע".
משום, "והצדיקו את הצדיק, והרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע"?
משום דהצדיקו את הצדיק כו' - בתמיה. .
אי והצדיקו והרשיעו בדיינין קאמר, וצדיק ורשע בבעלי דינין, למה לי "והצדיקו צדיק" כו'?
ליכתוב, "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום, והיה אם בן הכות".
למה הוזכרה כאן צדקת צדיק?
וכי כל מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי וחייבו את החייב יש מלקות, דאתא קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו?
אלא על כרחך בעדים משתעי.
עדים שקרים שהרשיעו צדיק, ובאו אחרים והזימום, והצדיקו את הנדון, שהוא צדיק, והרשיעו את העדים הרשעים.
"והיה אם בן הכות את הרשע", אם הזמה זו בת מלקות היא, שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה, כגון בעדי בן גרושה או גלות, "והפילו השופט והכהו":
אלא, עדים שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדים אחריני, והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להני רשעים, "והיה אם בן הכות הרשע".
ותיפוק ליה (שמות כ) מ"לא תענה"?
ותיפוק ליה מלא תענה - כל עונשי לאוין מלקות אלא במקום שפירש לך בו עונש וכאן שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב בהן ילקו:
משום דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו - לקמן יליף לה בפרק ג' (דף יג):
ת"ר: ד' דברים נאמרו בעדים זוממין.
אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה.
ואין גולין לערי מקלט.
ואין משלמין את הכופר.
ואין משלמין כופר - אם העידו בשור המועד שהרג את האדם והוזמו, והיו מחייבין את הבעלים כופר. דכתיב: (שמות כא) "אם כופר יושת עליו וגו'":
ואין נמכרין בעבד עברי.
אין נמכרין - אם העידוהו שגנב, ואין לו מה לשלם, ונגמר דינו לימכר. כדכתיב: "ונמכר בגנבתו":
משום ר"ע אמרו: אף אין משלמין ע"פ עצמן.
אין משלמין ע"פ עצמן - אם הוזמו בב"ד, ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו, ובאו בב"ד אחר והודו שהוזמו בב"ד פלוני. ולקמן מפרש טעמא:
"אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה" - כדאמרן.
"ואין גולין לערי מקלט" - כדאמרן.
"ואין משלמין את הכופר" - קסברי, כופרא כפרה. והני, לאו בני כפרה נינהו.
כופרא כפרה - לכפר על זה שהרג שורו את האדם. והני לאו בני כפרה נינהו, שלא הרג שורם אדם:
מאן תנא כופרא כפרה?
אמר רב חסדא: ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא.
דתניא: "(שמות כא) "ונתן פדיון נפשו", דמי ניזק.
רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, דמי מזיק".
מאי לאו בהא קא מיפלגי:
דמר סבר כופרא ממונא.
ומר סבר כופרא כפרה.
כופרא כפרה - לכפר על עצמו שחייב מיתה בידי שמים, לפיכך יתן דמי עצמו:
ומר סבר כופרא ממונא - שהזיק גופו של זה, ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג:
אמר רב פפא: לא. דכולי עלמא כופרא כפרה.
והכא בהא קא מיפלגי: מר סבר בדניזק שיימינן, ומר סבר בדמזיק שיימינן.
בדניזק שיימינן - בהכי הויא ליה כפרה, כי יהיב דמי ניזק. ולקמיה מפרש טעמיה:
מאי טעמייהו דרבנן?
מאי טעמייהו דרבנן - דאילו ר' ישמעאל מסתבר טעמיה כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב:
נאמר: "השתה" למטה. ונאמר: "השתה" למעלה.
נאמר השתה למעלה - בנוגף אשה הרה כאשר ישית עליו בעל האשה (שם):
ונאמר השתה למטה - בכופר אם כופר יושת עליו:
מה להלן בדניזק, אף כאן בדניזק.
מה להלן בדניזק - שמשלם דמי וולדות שנזוקו:
ורבי ישמעאל?
"ונתן פדיון נפשו", כתיב.
פדיון נפשו - דנותן את הכופר:
ורבנן?
אין. "פדיון נפשו" כתיב, מיהו כי שיימינן, בדניזק שיימינן.
ורבנן - אמרי לך: אין, ודאי פדיון נפשו הוא, דכופרא כפרה. מיהו, בדניזק שיימינן, ובהכי הויא למזיק פדיון נפשו:
"ואין נמכרין בעבד עברי".
סבר רב המנונא למימר: ה"מ, היכא דאית ליה לדידיה, דמיגו דאיהו לא נזדבן, אינהו נמי לא מיזדבנו.
דאית ליה לדידיה - שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה, אם לא הוזמו, ולהם אין מה לשלם, דמיגו דאיהו לא הוה מזדבן, אם לא הוזמו, אינהו נמי כי הוזמו לא מזדבני. שהרי לא זממו למכרו:
אבל היכא דלית ליה לדידיה, אע"ג דאית להו לדידהו, מיזדבנו.
(א"ל רבא) ולימרו ליה: "אי אנת הוה לך מי הוה מיזדבנת, אנן נמי לא מיזדבנינן".
אלא סבר רב המנונא למימר: ה"מ היכא דאית ליה, או לדידיה או לדידהו. אבל היכא דלית ליה לא לדידיה ולא לדידהו, מזדבני.
א"ל רבא: (שמות כב, ב) "ונמכר בגנבתו" אמר רחמנא, "בגנבתו" ולא בזממו:
משום ר"ע אמרו וכו': מאי טעמא דר"ע?
קסבר קנסא הוא, וקנס אין משלם ע"פ עצמו.
וקנס אינו משלם ע"פ עצמו - דכתיב גבי כפל: "אשר ירשיעון אלהים", פרט למרשיע את עצמו (ב"ק דף סד):
אמר רבה: תדע, שהרי לא עשו מעשה, [ונהרגים], ומשלמין.
תדע - דקנסא הוא. שהרי המעידים בנפש לא הרגו אדם, ולא נהרג אדם על פיהם, ונהרגין. ומשלמין ממון:
אמר רב נחמן: תדע, שהרי ממון ביד בעלים, ומשלמים.
___________________________________
תוספות
ומה הסוקל אינו נסקל - פי' הקונטרס, כשהרגו אין נהרגין, דין הוא, דבאו להרוג ולא הרגו, דאין נהרגין.
וקשה טובא.
חדא, דה"ל למימר כדאמרינן לקמן, (דף ה:) "הרגו ואין נהרגין"?
ועוד, מאי פריך, שאני הכא דגלי קרא בהדיא, דהבא לסקול ולא סקל, דנסקל, בההוא קרא גופיה, דחזינן, דהסוקל אינו נסקל, כדכתיב "כאשר זמם ולא כאשר עשה".
אבל לעולם אימא לך דאית לך שפיר ק"ו דלעיל דלענין חילול, דהא לא גלי קרא בשום מקום דשייך בדבר הזה שיתחלל הזמה?
ועוד קשה, דהוה ליה לתרץ, דהתם ודאי לא עבידנן ק"ו, משום דא"כ בטלת תורת עדים זוממין לגמרי, ולא משכחת לה כאשר זמם. אבל לעיל דלא בטלת תורת עדים זוממין שייך שפיר למיעבד ק"ו?
לכך פירש ר"ת, דה"ק, "ומה הסוקל אינו נסקל", פירוש אדם שסוקל חבירו באבנים ומת, דנדון בסייף ולא בסקילה, "הבא ליסקל ולא נסקל", עדים שמעידין איש פלוני שמחויב סקילה ולא נסקל על ידם, אינו דין שלא יסקלנו?
והשתא לא בטלת לגמרי, דאיכא לאוקומי קרא ד"ועשיתם כאשר זמם,, כשהן מעידין שמחויב שאר מיתות ב"ד שאינו בסקילה.
ואפ"ה לא עבידנן האי ק"ו, דהכי קאמר לו לעיל דלא עבדינן ק"ו בכהאי גוונא: